In The Eye of The Storm

אז הבנתי. וגם הבנתי שעדיף שאני אנסה לשכוח מזה ולהתעלם, כאילו זה לא קיים. אבל זה פשוט לא עובד.

לאן שאני לא מסתכל, זה מזכרי לי, את אותם דברים, שאני רוצה לשכוח. כנראה שאני לא יכול לברוח מעצמי.

אוף די, הראש שלי מתפוצץ.

אני מרגיש כול כך הרבה דברים לכול כך הרבה אנשים. נמאס לי.

אומרים שזה גיל שהכול מדליק אותך, מרגש אותך, הכול עושה לך משהו, כנראה שזה נכון.

החלטתי, שאני צריך להתחיל להשקיע. למרות שהתעודה שלי הולכת להיות בסדר, היא לא תיהיה מצוינת כמו שאני יודע שאני יכול להשיג. חבל.

כול יום אני הולך לישון עם הרגשה יותר רעה מהיום שקדם לו.

וקם בבוקר מחלום רע יותר מהלילה הקודם. אבל האמת, החולומות לא באמת רעים, הפירוש שלי הופך אותם לסיוט.

נשבעתי לעצמי שזה ישאר סוד. וזה נשאר.

;(