אז לפני כמה ימים סיפרתי לכם על האקס שלי שלא מתייחס אלי.

היום עוד אחד לא התייחס אלי.

זה כאילו שהם הקימו מין קבוצת תמיכה כזאת לנפגעי שרניקס, שהמטרה שלה היא לשכוח את שרניקס ודרך הפעולה היא התעלמות.

הייתי עם חברה ובדיוק יצאתי מהקניון.

הוא עמד שם על האופנוע שלו, מתכוון להתניע אותו ולנסוע,

אבל הוא קלט אותנו וצעק לחברה שלי "היי גל,"

כאילו אני לא נמצאת שם איתה.

הוא שאל אותה מה נשמע והתחיל קצת לדבר איתה ואני סתם עומדת בלי מטרה כלשהי, ושתבינו, הם בכלל לא ידידים, סתם מכרים.

אולי פעמיים הסתכל עלי לשניה והפעם היחידה שהוא בכלל פנה אלי הייתה שהפלתי משהו מהידיים מרוב המגושמות והעייפות והוא קצת צחק איתי.

שהלכנו משם, חברתי הסכימה איתי שזה היה מוזר לגמרי ושהוא ממש חצוף.

מאז ומתמיד הבחור הזה היה מתעלם ממני אחרי שנפרדנו.

הוא היה אומר לי שלום אם הוא היה חייב אבל חוץ מזה שום דבר.

אחת החברות שלי תמיד טענה שאין סיכוי שבן אדם עם בטחון עצמי כל כך גבוה שמדבר עם כל מי שעובר לידו לא אומר לי כלום אף פעם, היא תמיד אמרה שהוא מתבייש ממני כי הוא עדין אוהב אותי.

מוזר, הוא דווקא זה שהחליט לגמור את זה בסוף.

כוס אימא שלו.

תמיד הבטיח לי שנחזור יום אחד.

זה היה כל כך מזמן, אין לי מושג בכלל מה מצאתי בו.

הוא כבר ממזמן לא הטעם שלי, סתם אוחצ'.

אבל עדין,

אם הוא רק יגיד לי מילה יום אחד,

אני אעשה הכל בשביל לחזור אליו, מין אהבה ראשונה כזאתי שבחיים לא תצא לי מהלב.

שרניקס.