אחרי הרבה זמן אתה חוזר,לטובה...
הכל טוב,זורם ואופטימי.
במשך תקופה ארוכה אתה משדר שהכל טוב,אין שום בעיות,נותן תחושה של ביטחון ושרק המצב הזה חשוב לך.
ואז...סתם כי באלך...אתה מחליט שזה לא טוב.
מסיים עם זה בלי לדעת למה גרמת.
עכשיו היא נשברת לי מול העיניים ולך זה לא אכפת.
אתה לא רואה את זה אז מה אכפת לך!
למה חזרת אם ידעת שזה יקרה?!
אתה לא שווה שיסתכלו עליך!חתיכת פוזאיסט מסריח!אתה לא שווה שיענו לך!שיבכו עליך והכי לא שווה שיאהבו אותך!
השפיץ של השולחן מחשב יותר חשוב ממך!
שמישהו ידחף לך "סופר גלו" לנחיר וידביק לך את העיניים בדבק דו צדדי!
וכשיופסקו הניסויים בבעלי חיים,שיעשו אותם על אנשים כמוך!
אז המצב עכשיו מוזר...
לסביבה אכפת אבל הם לא יודעים באמת מה קורה.
זה ערבוב של שטויות שלי עם המצב של החברה הכי טובה,הלימודים שמתחילים להגביר הילוך,החוסר חום בזמן האחרון והעיוורון של אנשים שמשפיעים.
יש אנשים שנעלמים לי ויש חדשים שבאים.
החלטתי שכל יום אני הולכת להיות מחוץ לבית,חברים עושים לי רק טוב=).
אז אם אתם באזור שלי(במרכז) או לפחות ברדיוס...תגידו..כי זה באמת יחמם לי את הלב
אוהבת(את רובכם)3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
