בס"ד ובהשתדלותינו

מכירים את זה שאתם מגיעים לחנות דיסקים או לדוכן דיסקים או לסטימצקי וכו'.., לפעמים מצב הרוח קצת מדוכדך, לפעמים ממש שמח, ולפעמים סתם סתמי כזה. אתם עוברים בין הדיסקים, מוציאים, קוראים את רשימת השירים, אולי שרים לעצמכם כמה מהם, מתלהבים מהזמרים או מעלים רגשות נוסטלגיים משירים כאלה ואחרים.

פתאום דיסק אחד תופס את עיניכם. אולי אתם מכירים את הזמר, אולי לא, אבל את השירים- בכלל לא. אפילו לא שיר אחד! כלום! אבל הוא תופס אתכם. אולי אתם מכירים את המילים בלי הלחנים, אולי זה השם שלו, אולי הסגנון.. יש בו משהו!

אז אתם מחזיקים אותו ביד וממשיכים להסתובב. מתבוננים בדיסקים אחרים, מדפדפים בספרים (אם זה סטימצקי), מדי פעם מעיפים מבט בדיסק שבידכם, אבל מהר חוזרים לכל השאר.

מבחוץ זה נראה שאתם מתבוננים בדיסקים האחרים, כשבאמת מבפנים מתנהל מאבק פנימי. לקנות? לא לקנות? אולי כדאי ללכת הביתה, לשמוע כמה שירים ב-youtube ואז לחזור? אולי לשאול חברים? אולי לבקש מהמוכר לשמוע קטעים? בכלל, למה לקנות דיסק שלא מכירים? אולי אתאכזב? אי אפשר להחליף דיסק אחרי שפותחים אותו.. ומצד שני, הוא נראה דיסק כ"כ טוב!

ההבדל בין דיסקים לספרים שבספרים אפשר לדפדף לפני. (למרות שגם זה לא עוזר תמיד. מסקנה שהגעתי אליה אחרי כמה כשלונות בקניית ספרים פגומים מבחוץ ומבפנים תוך כדי שכרון ההצלחה מהרכישה הקודמת).

מה לעשות? מה לעשות? לקנות!

זהו. ההחלטה הוחלטה. הולכים לקופה, משלמים ביד רועדת ועוצמים עיניים בפחד כשהמוכרת קוראת את הברקוד ומוציאה קבלה.

"תודה. יומטוב."

מהר רצים למקום שאפשר לשמוע בו, קורעים את העטיפה ומקשיבים.

מכירים?

לא מזמן דיברנו על זה שחבל שעוד לא הלחינו את שיריו של הרב קוק, ובטח עם כל המוזיקה היהודית שפורצת עכשיו, ילחינו אותם בקרוב.

היום הלכתי לסטימצקי וראיתי דיסק של עובדיה חממה עם שירי הרב קוק.

האמת? אחרי ששמעתי לא התלהבתי, גם לא התאכזבתי, פשוט.. ציפיתי לקצת יותר קלרינט. (למרות שהפסנתר עושה עבודה מעולה! הלחנים ממש יפים, פשוט צריך להתרגל אליהם.) מה שממש משמח בדיסק הזה, חוץ מהעובדה שסוף סוף הלחינו את שיריו של הרב קוק, זה העובדה שיש עוד לחן ל"כשהנשמה מאירה", אבל זה כבר נוגע בעניין אחר..

אחלה דיסק!

יומטוב :)

יש דברים שעליהם באמת צריך למחות.

והנה כתבה ששווה לקרוא.

קשה לי כשמשמיצים אנשים. שכמשמיצים חילונים, חרדים, דתיים וחובבי מסורת. כשאומרים רע על עשירים, עניים או מעמד ביניים. כשמגנים אשכנזים, ספרדים, אתיופים ורוסים. כשמכפישים את שמם של נוער, קשישים, מבוגרים וילדים.

קשה לי, מה לעשות?! זה פשוט קשה! לא יודעת למה. ההרגשה היא כמו כשמשמיצים חבר טוב או קרוב משפחה, הרי איך אפשר לשתוק כשאומרים רע על אמא שלך?!

כשאתה חלק מהעם הנהדר שלנו, קשה לך כשיוצאים עליו. אם מישהו מבחוץ רק יעז להגיד רע על ישראלי- ישר יקומו עליו! אז איך לא קמים כשמישהו מהעם אומר משהו רע על מישהו אחר מהעם?!

אולי זה פשוט כי אוהבים את שני הצדדים. זה כמו שאמא ואבא רבים. כל מה שרוצים לעשות זה להתחבא מתחת לשמיכה ולחכות עד שיעבור זעם..

סבא שלי ז"ל היה אומר (ביידיש): "עץ אחד לא יכול לבעור לבד". מישהו פה חייב לוותר. מה שקורה כאן זה חילופי מהלומות מגעיל במיוחד בין התקשורת לחרדים.

בחיאת תקשורת- מה עשו לך רע?! למה פתאום לצאת על ציבור שלם?! ואיפה היית עד עכשיו, ישנת? אז פתאום שעמם לך וחיפשת כתבות אז הכפשת את שמה של קבוצה גדולה ומשמעותית בעם! 

ואתם, החרדים היקרים, תלמדו איך להגיב! או יותר מדוייק- תלמדו להגיב! כשיוצאים עליכם- קומו ותגיבו, תראו לעולם שהוא טועה- ובגדול!! אבל תגיבו בצורה טובה, ולא בצורה שתגרום לכולם רק לכעוס עליכם יותר...

לדעתי הפתרון היחיד לכל מה שקרה כאן, אבל היחיד, זה להתקרב. אם צד אחד יוותר, אם צד אחד ינסה טיפה לצאת מעצמו ולראות את הצד השני, לצד השני לא תהיה ברירה. אנסה להסביר:

אם החרדים היו מוציאים גינוי פומבי על אותו קומץ "מדיחי נשים" קטן וקיצוני, מראים לבחוץ את כל הטוב שיש בהם (ויש בהם המון טוב. אני מודה שאני לא מסכימה עם כל הדעה שלהם, אבל כמו כל ציבור, יש מה ללמוד ממנו ויש מה לא. ותתפלאו- פה יש הרבה מה ללמוד..), אם הם היו מנסים לקרב ולהתקרב, אם הם היו מוחים בצורה טובה ויפה, בצורה שתסביר לכולם שמה שקרה כאן זה "הדחת חרדים" ואם הם היו מפרסמים את העומק שבהתהנגות החברתית שלהם בענייני בנים-בנות - זה היה סותם לכולם את הפה. היו מבינים שיש פה ציבור יקר וטוב. 

ואם התקשורת וכל אותם אלו שפוחדים/שונאים/כועסים על החרדים היו מנסים להבין אותם קצת יותר, להכנס קצת לבפנים ולראות- הם היו מבינים שלא הכל שחור לבן. אם הייתם קמים מהכורסאות הנוחות, סוגרים את הטלויזיה ויוצאים לסיבוב בשכונה חרדית, אם הייתם מדברים איתם, שואלים שאלות (בצורה מכובדת ומתוך מקום אמיתי ולא שחצני), הייתם מבינים שמדובר בחברה שיש הרבה מאחורי ההתנהגות שלה. ברגע שהחברה הלא חרדית הייתה נפתחת קצת כלפי החרדים, החרדים גם היו נפתחים כלפיה.

האמת שזה קרה, ב60 וכמה השנים האחרונות. לאט לאט החרדים התחילו להשתלב בתוך החברה הישראלית (בלי לוותר על הזהות שלהם-כמובן!) וקמו דברים כמו הנח"ל החרדי, חרדים התחילו להשתלב במקומות עבודה וכו', ועכשיו, בגלל שטות תקשורתית אחת הכל נפל!

הרי כ"כ קשה לבנות וכ"כ קל להרוס..

אנחנו עם אחד- ריבון העולמים! אז אולי כדאי שנפסיק להלחם בתוך עצמינו?! אולי כדאי שבמקום לקלקל וליצור שנאה כל הזמן ננסה לקרב ולהבין?! אנחנו עושים לערבים את כל העבודה- באמת! הם רק צריכים לצפות מהצד איך אנחנו מפרקים את עצמינו..

בקיצור, הלוואי שהתקשורת תפסיק להיות מעצבנת כ"כ..

יומטוב :)