Seize the Day!
אממ... תיאור... טוב נו... אני אכתוב פה כל מיני דברים שקשורים אליי אני מניח P:
שירים, ידידים, ידידות ובעיקר שיגועים חחחחחחח D: |
| 12/2007
פוסט קצת יותר רציני O:
טוב היייייייי כולם (במיוחד ל Redcube)
אממ היום הפוסט בנימה קצת יותר רצינית....... דאגות שלי ודברים שקרו.... תמשיכו לקרוא. רק רציתי לכתוב שבקרוב אני כנראה פרסם קטע קטן שלי שר חלק מ Forgiven ועוד שתי תמונות שיצאו דווקא נורמליות P:
בבקשה תקראו הכל! (כשתתחילו לקרוא את הסיפור בבקשה תסיימו.... זה חשוב לי)
אני לא יודע מה לעשות.... אני ממש דואג לאימא שלי וסבתא שלי.... אני אסביר הכל:
אימא שלי חלתה בערך לפני שנתיים בסרטן השד... למזלנו תפסו את זה יחסית בזמן והיא אפילו לא הייתה צריכה לעשות טיפולי כימותרפיה, היא רק לקחה הורמונים והיא הבריאה (תודה לאל...).
כמו שאתם יודעים, או לא יודעים, לאחר שחולים בסרטן יש יותר סיכויים לחלות בעוד אחד מאשר לרוב האנשים האחרים (למרות שגם בגלל המחלה הראשונה משגיחים יותר מהפחד...). בקיצור, התגלה איזשהו גידול אצל אימא שלי בבלוטת התריס בחודש האחרון. היא עשתה שתי בדיקות ואנחנו מחכים לתוצאות.... ואני לא יכול שלא לדאוג מה אם..... היא אמרה לי שהיא כבר לא מוכנה להיות לחוצה בגלל זה ושאני לא צריך להתעסק בזה... זה לא לאנשים בגיל שלי, אני צריך להתרכז בדברים המאושרים בחיים.... אבל כמו שאתם מבינים זה עדיין מעסיק אותי, כמו שאני בטוח שזה יעסיק כל אדם אחר.... אני לא רוצה שהיא תעבור את זה עוד פעם, או משהו יותר קשה מזה... זה יהיה לכולנו קשה...
כבר ראיתי מה המחלה הזאת יכולה לעשות. הייתה לי ילדה בשכבה, מכיתה א' עד ח', שבכיתה ז' התגלה אצלה סרטן... המנהלת באה לכיתה ואמרה לנו את זה בעדינות, כמובן שכולם התחילו לבכות, אף אחד לא הבין איך זה יכול לקרות לה, במיוחד כשהיא כל כך חזקה וספורטיבית (היא השתתפה בטריאתלון אפילו). ביקשו מאיתנו להיות חזקים בשבילה, לבוא לבקר אותה ובקיצר פשוט להיות שם בשבילה, לעזרתה, כדי שתוכל לנצח את המחלה...
בכיתה ח' היא התחילה לבוא קצת לביה"ס ולאט לאט היא התגברה על המחלה! כולם שמחו שמצבה טוב ואז קרה הנורא מכל.... היא חלתה שוב.
הפעם הוא הכה ליד הריאה שלה, בגלל זה היו חייבים להוציא את הריאה והיו לה סימנים ופלסטרים איפה שעשו את הניתוח. אני זוכר ששאלתי אותה מה זה בשיעור ספורט והיא הסבירה לי ואמרתי לה שיהיה טוב.... אבל יש דבר שאני בחיים לא אשכח. הקלטנו לקראת הטקס סיום של כיתה ח'. חשבנו שזה ייקח רק שעתיים, בסוף זה לקח יותר משמונה. אני לא הבאתי מים, אוכל, כלום והטן שלי כל כך כאבה... אני לא אשכח שהיו לה עוגיות, משהו כמו 2, ולמרות שגם היא הייתה כל כך רעבה היא נתנה לי אחת.... היא הייתה בין האנשים הכי טובים שהכרתי בחיים שלי, באמת פשוט מלאך...
היא התקבלה לתלמה ילין. כולם כל כך התגאו בה ובכישרון ציור שלה ושמחו שסוף סוף תוכל ללמוד כמו כולם ולעשות מה שהיא הכי אוהבת - לצייר.
אבל כמו שאמרתי, היא חלתה שוב.... בכיתה ט' התקשרו לאימא שלי והודיעו לה שבצער רב... טל עמרני נפטרה.... (ככה קוראים לילדה). אימא שלי הודיעה לי... ואני פשוט לא יכולתי להאמין, ועד היום אני עדיין לא מאמין שהיא באמת לא פה... שהיא עזבה. אמרו לי שהיא פשוט ויתרה. היא לא יכלה יותר להילחם והיא ויתרה. אני לא יודע אם זה נכון, זה לא מתאים לטל... היא הייתה כל כך חזקה.
אימא שלה רצתה לעשות טקס לזכרה. טקס שיראה איך היא הייתה בחיים, ולא איך היא עכשיו. איך היא תמיד ראתה את הצד הטוב שבדברים, ואני כמובן שמחתי להשתתף ולשיר (הצטרפתי באיחור את האמת).
אני לא אשכח איך הסתכלתי על אימא שלה (אפילו לפני שבועיים בערך) וראיתי איך חלק ממנה פשוט מת יחד עם הילדה שלה....
בכל מקרה... אני יודע מה המחלה הזאת יכולה לעשות, ואני מתפלל על הזמן שזה לא יקרה למישהו מהמשפחה שלי....
אני דואג גם לסבתא שלי... היא אישה כל כך חזקה אבל בזמן האחרון היא נראית לי חלשה יותר... יש לה בעיות ברגליים וקשה לה. היא תמיד שם לצידנו, והיא עושה הכל בשבילנו, אני כל כך פוחד שיקרה לה משהו, כי היא בין האנשים הכי חשובים לי בעולם הזה....
בקיצור... בתקווה שיהיה טוב... מי ייתן והן יהיו בריאות ויחיו עוד הרבה שנים, כי אני לא אוכל בלעדייהן....
זה הפוסט להיום....
לילה טוב
| |
|  כינוי:
Lalala all the way! בן: 34 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
