משגבניקים,תתעפפו מפהה!!!!!

אחרי כלכך הרבה זמן.

אחרי כלכך הרבה דמעות.

אחרי כלכך הרבה כאב.

אחרי כלכך הרבה שבירות.

אחרי כלכך הרבה היתפרקויות.

אחרי כלכך הרבה סבל.

אחרי כלכך הרבה אכזבה.

אחרי כלכך הרבה חשיבה.

אחרי כלכך הרבה הבנה.

פשוט הבנתי משהו.

אני מבינה את זה עכשיו כמו שבחיים לא הבנתי.

שאתמול הלכתי עם מישהו ברגל בדרך הביתה.

והוא אמר לי בצחוק..

"סתיו את חרא ילדה"

ועניתי לו..

"כן אהע.."

פיתאום נפל לי האסימון

כמו שהוא לא נפל הרבה זמן.

הבנתי שאני באמת חרא של ילדה.

חרא של חברה.

חרא של אחות.

חרא של בת.

חרא של בנאדם.

כל דבר שבסביבתי נהרס.

אני כלכך מגעילה.

אגואיסטית.

לא מתחשבת.

רעה.

מכוערת.

שמנננננננננההההההה.

אנלא שמנההה

אני דבבבבבבהההההה.

כשאני מסתכלת בתמונות של דוגמניות.

אני פשוט מתחילה לבכות.

הן כלכך כוסיותת.

איזה גוף מדהים ישלהן.

איזה פנים.

איזה שפתיים.

איזה רגלייייםםםםםםםםםםםםםםםםםםם.

אחכ אני עולה לקומה למעלה.

להיתסכל במראה הגדולה.

מסתכלת ורואה

דובי מהלך.

דובה מהלכת שחושבת שהיא כוסית.

והיא פשוט לא.

מתלבשת כמו איזה זונה.

עם הציצי האבטיחים שלה בחווווווווץץץץץ.

כשאני רואה ת'דובה הזאת

אני פשוט כך החיוך שבקושי עולה יורד בן רגע.

כל הביטחון נוחת לקרקעית.

אפילו לצאת מהבית,לצאת לחיפה אנלא מסוגלת.

בגלל איך שאני ניראת.

ילדה עם הרעלת ניקוטין דוחה ומגעילה.

שמנננננננננננננההההההה דובהההההההההההההההה

כוסאמא של העולם.

ושל שיעול המעצבן,ושל השומן הקופץץץץץץץץץץץץץ..

אוףףףףףףףףףףףףףףףףף

אפילו צוחק נורמלי איןןןןןןןןןןןן

פותחת את הספר.

מסתכלת בדפים ובכתוביות.

רוצה לחייך ולא מצליחה.

רוצה לחשוב שפעם היה חיובי.

אבל זה לא היה אפשרי.

ראיתי בספר,

את זה שהייתי יושבת על סף המרפסת

מרימה את הראש למעלה

ומסתכלת על הכוכבים

חושבת עליו ומזילה דמעה

על הדף עם השיר הכואב שהייתי רושמת.

עוברת דף,

חושבת על רגע טוב,שהוא אפילו לא כלכך טוב.

מדברת איתה בטלפון מספרת לה הכל,

כל הרע,אפילו טיפת שמחה לא היתה.

חוץ מהאושר לדבר איתה,שכשעכשיו חושבים על זה,

זה אפילו לא מתקרב לזה.

עוברת דף,

רואה אנשים,באלגן,כאב ראש הילהבות ופוזה מסביב.

עוברת דף,

רואה בכי,כאב,צמרמורת,דם שטוף את החדר.

חוסר ידע,חוסר הבנה וחוסר שמחה.

עוברת דף,

רואה שממחה,כיף,חיוך שלא יורד מהפנים,

צחוק מתגלגל שלא נפסק עד שפיתאום

בגידה,אכזבה,כאב,בכי.

גאווה,עזיבה,נתינה,גבורה ואומץ.

עוברת דף,

רואה היתבגרות

רואה כבר מישהי אחרת.

רואה היתנהגות אחרת.

מראה אחר.

פרצוף אחר.שחסר לו החיוך והצחוק המתגלגל.

לב אחר.לב מופנם.לב שנון ומרוכז.

שנותן לדברים לעזוב,ללכת,להישתחרר כשצריך.

רואה אפילו מסכה בל בלי חיוך.

עם עצב תמידי,ללא סיבה.

עוברת דף,

ורואה שעדיין כואב ועדיין קשה.

אבל בכל זאת,

חזר החיוך,חזר הצחוק המתגלגל,חזרה השמחה.

להיתרחק,להיתקרב.לחשוב.לשמוח.לבכות.

עוברת דדף,

ורואה אותו ריק.

מעניין מה יהיה ההמשך.

סתיוי

אהע ואני מיום חמישי בערב הפסקתי לעשן.ניראה כמה זמן זה יקח(:

חושבת עליך חושבת עלינו.

מתגעגעת לרגע מתגעגעת לתקופה.

מתגעגעת לאהבה מתגעגעת לתשוקה.

חושבת על מבטך העמוק המביט אל תוך עייני.

רואה את שפתייך הנוגעות בשפתיי.

מתגעגעת לרגע מתגעגעת לתקופה.

מתגעגעת לאהבה מתגעגעת לתשוקה.

חושבת על קולך הצלול הקורא בשמי.

רואה את ידך אוכזת בידי.

לא מפסיקה לחשוב.

לא מפסיקה לראות.

לא מפסיקה להקשיב.

לא מפסיקה להבין.

לא מפסיקה להרגיש.

לפעמים כואב לי לראות אותך.

לפעמים כיף וטוב לי לראות אותך.

לפעמים קשה לי לחשוב עלייך.

לפעמים קל לי לדבר אלייך.

הלב פועם,הלב נח.

הלב נושם,הלב גוסס.

מרגיש צביטה,מרגיש שריטה.

מרגיש אהבה,מרגיש שמחה.

מרגיש ביחד,מרגיש לבד.

ריחוק,קירוב.

דיבור,שתיקה.

לפעמים הוא חשוב.לפעמים לא.

לפעמים הוא מעניין.לפעמים לא.

לפעמים הוא מאכזב.לפעמים לא.

לפעמים משמח.לפעמים לא.

לפעמים מעציב.לפעמים לא.

תמיד אוהב אותך לא משנה מה.

הזמן כבר יעשה את שלו..

והכל יהיה בסדר..

אני מקווה.

עוד חודש בדיוק יומולדת^^.

מקווה לבית ריק^^.