משגבניקים,תתעפפו מפהה!!!!!

רואה אותך מולי,רואה אותך לפניי.

כשעייניך מביטות אל תוך עייני.

אומר מילה ואחריה עוד מילה.

מספר סיפורים שלא נגמרים,

על פיות וקוסמים.

אמרתי ששיקרת,אמרתי שאיכזבת.

ובמקום לנסות להבין או לחשוב

למה הכל פיתאום ככה,

אומר דברים שיפגעו,

בלי שתדע,בלי שתחשוב.

מנסה להיתקרב,אבל באיזשהו מקום

לא כלכך רוצה.

חשבתי להגיד לך,את מה שישב לי על הלב.

חשבתי לגשת לברר.חשבתי לגשת להגיד

אבל פיתאום,אני כבר לא כלכך רוצה.

אתה מרגיש לי אחרת,כמו שאני מרגישה אחרת.

אולי זה בגלל שאני בלעדייך ואתה בלעדיי

או שאולי בעצם לא..

כשדיברנו בכיתה על קשר זוגי,

היסתכלתי עלייך ואתה עליי,

במבט תמים במבט רגיש במבט עדין.

הרגשתי שהדברים שעלו בכיתה נגעו בך ובי.

כשאמרת מה שבנות אוהבות אצל בנים,

אני היתנגדתי.

כי זה היה בדיוק ההפך ממך,

שאותך אני כלכך אוהבת.

לפעמים אני חושבת,

שאותי אתה כבר לא אוהב,

שאותי אתה כבר לא רוצה,

שיש לך איזו מישי כוסית שמחכה לך שם בפינה.

יפה מבחוץ,ומכוערת מבפנים.

כשהמורה אמרה,שעכשיו לא מסתכלים על הבפנים,

שעכשיו מסתכלים רק על הבחוץ,

ואתה היתנגדת והיסתכלת עלי.

רק מעניין אותי לדעת,

למה שאלתי כלכך,

למה חקרת כלכך,

למה היתעניינת כלכך בקשר לזה

שאם יש לי מישהו.

למה היה לך כלכך חשוב להגיד לי כל הזמן,

שאתה רוצה אותה.

למה היה לך חשוב כלכך שאני אדע

שאתה תהיה איתה.

הפוסט הכי מפגר בעולם,

תחסכו לעצמכם קיראה.

סתם פרקתי פה חראאאא

מסתכלת לאחורה ורואה אותך עומדת.

מחכה לשובי,

מחכה לבואי.

רואה מרחוק את דמעותייך הזולגות מעייניך.

לוקחת צעד קדימה,והצמרמורת מתחזקת.

ידיי רועדות,

ושפתיי לוחשות,

את מילות האהבה היושבות על המדף,

ומחכות לתזוזה.

חוזרת לאחורה בשביל לא לאכזב או לפגוע בך,

ומרגישה שליבך פצוע,

שוב.

מלטפת את פנייך

 ומנשקת את שפתייך.

מנסה להגיד,לספר לך,

והמילים מתבלגנות.

כי גם אם אין את המילים הנכונות,

העיינים מדברות במקומן.

העייניים,

אומרות את הכל.

אומרת לך שאני אוהבת אותו,

ושהפרפרים בבטן היתעוררו שוב,

ומתעופפים

 ומתעופפים.

ושחיוכו המכניס אור לתוכי,

המבט המתוק המבט התמים

שאומר את הכל.

ניסיונות הקינאה שלך,

ההיתלהבות שלך,

ההיתרגשות שלך,

הגעגוע השופע מתוך עייניך.

ואמרנו ביחד,שברגש אנחנו לא שולטים

.

יושבת בפינת החדר,

שוטפת אותו בדמעות וכאב,

מתאבלת על משהו שבכלל לא קרה,

רועדת כי אין מה לעשות או להגיד.

חוששת לעשות שוב צעד,

חוששת לעמוד במקום ולצעוק לך,

שתבוא אליי,

שתחבק אותי,

שתנשק אותי,

שתהיה לצידי כשאהיה עצובה.

משחק את משחק המבטים,

נותן רמזים,מככב בחלומותיי,

ומתייחס אליי כמו שאתה מתייחס אל כולן.

פיתאום הכל הישתנה,

לעשות צעד אחד,

זו עוד אכזבה שניתקעת בגרון.

יוצאת החוצה,ורוח שוטפת את פניי

כמו הקור שחודר לעצמות.

חושבת עלייך,

שכהיית לידי לא היה לי קר.

היית מחמם את ליבי ואת גופי,

ואת שפתיי עם שפתייך.

תמיד נתת לי להרגיש מלכה לידך.

אפאחד לא יכל לשבור אותי,

כשידעתי שאתה איתי,

כשאתה לידי,

כשאתה בתוכי,בתוך ליבי.

ידך מלטפת את פניי,

ושפתייך שופעות מחמאות,

נשיקה פה נשיקה שם,

חיבוק,חיוך,רגשות האהבה.

מחשבות,געגוע,בכי,כאב ואכזבה.

הופעת בחלומי,

כששיננו יושבים בגינה,

עם שתי כוסות יין ואוכל שאתה אוהב,

יושבים בחיבוק ומסתכלים אל השמיים הבהירים,

וידך עוברת על גופי ולטפת אותי,

ומילותייך לוחשות אל תוך אוזניי

ואומרות לי,

"כמה שאני אוהב אותך"

ומנשק את צווארי.

סתיו.

למה דברים לפעמים הם לא מציאות ורק חלום.

למה דברים שהיו צריכים לברוח.

למה דבר מושלם הופך

לסיוט