משגבניקים,תתעפפו מפהה!!!!!

לפעמים קורים דברים שבחיים לא ציפיתי.

לפעמים קורים מיקרים שבחיים לא חשבתי.

לפעמים אמרתי ככה וקרה בדיוק את ההפך.

שומרת הכל בפנים.

עמוק עמוק בפנים.

תא קטן,

תא אטום,

תא סגור עם מנעול.

אפאחד לא פתח,

ניסו לפתוח ולא ננתי.

עומדת במקום,

לא מזיזה כלום חוץ מעייני,

מביטה בך,

רואה אותך מסתכל עם חיוך מתוק ומרוצה

שהצליחת להיתקרב,

שהצליחת לדבר,

שהצליחת לחבק,

שאתה יודע שאיכשהו נכנסת לתוכי,

לתוך ליבי.

אחרי זמן דיי ארוך ששום דבר לא קרה

ושום דבר לא קורה.

קראתי לך,

אמרתי את שימך

וביקשתי ממך כמה פעמים,

בוא נדבר,

בוא אספר לך,

בוא אגלה לך,

בוא איתי ונפתח ביחד את התא הנעול שקבור בתוכי 

שתמון בתוך ליבי,

אתן לך את המפתח,

שתעזור לי לפתוח אותו.

ואתה זה שתחליט אם לפתוח את המנעול

או להשליכו על הריצפה.

כמו שזרקת את הקשר שלנו

מאז מה שקרה ביניינו.

מתי אאגור את הכוח,

מתי אאגור את האומץ,

מתי אני אבוא ואגיד לך,אספר לך,אגלה לך,

את מה שרציתי להגיד הרבה זמן.

ישלי את הכוח

ישלי את האומץ

יש את המילים

יש את הרגשות

יש את הכל

חוץ הקטע שנשב שנינו,

ונדבר.

סתיו

אני סתם עוברת בבצפר ואנשים שאני סתם אומרת להם היי וביי,

שואלים אותי אם אני עצובה או שעובר עליי משהו.

כבר היתרגלתי לשמור הכל בפנים,

להיתאפק,לכאוב,לבכות

אולי פשוט ככה

 אני.