משגבניקים,תתעפפו מפהה!!!!!

מסתכלת במראה ופיתאום היא נשברת.

כמו הרגש.

יוצאת מהחדר רואה אותה מולי.

חיוך סדוני,וחיוך מתוק יחדיו.

נותנת חיבוק אינני מחזירה.

נזכרת בבדידות נזכרת באכזבה.

נזכרת בנטישה נזכרת באהבה

שנעלמת.

פוחדת לצאת ולהגיד הכל.

רוצה לברוח ולא לחזור,לעזוב.

אומרת דבר אחד ומבינים את האחר.

חושבים שמלהיפגע אני פוחדת.

חושבים שהדם יחזור לטפטף.

אולי לדבר אולי להגיד

שום דבר כבר לא יועיל

בשבילי.

אני כבר חייבת לעשות משהו עם עצמי.

נותנת לאנשים לפגוע ולא באמת מפריע לי.

אני סתם יושבת ונותנת להם להוציא את הכל מהשיש.

לפעמים אני רוצה לעצור הכל כל מה שמסביבי ולעבור למקום אחר.

מתגעגעת לפעם,לאהבה,שמחה,צחוק,חיוך אמיתי,דאגה.

אני קולטת את עצמי שמצבים שאני אומרת לעצמי..

מה אני בכלל עושה כאן.או.בשביל מה אני עושה את זה.

הלחץ דם לי גבוה.106. זה גרוע.

בגלל שאני שמנה ומעשנת כל היום.או לפחות כל הלילה.

סתיו