פותחת את החלון נושבת על פני רוח קרה ונעימה.
מרגישה את הקור חודר אל תוך עצמותיי.
מתיישבת על הכיסא ומתחילה לכתוב.
מילה אחר מילה.
פיתאום העיפרון נפל מידיי.
מסתכלת אל החלון ורואה כוכבים.
נזכרת ברגע בו שכבנו על המזרן לאור הירח.
נזכרת ברגע שבו ליטפת את פניי ונישקת את שפתיי.
עוצמת עיינים והסרט שרץ במוחי נפסק בפיתאומיות.
ואז נזכרת בסרט שרץ במציאות.
אחרי כל מה שנתתי בשבילו הוא זורק את הכל בשביל
אגו,כבוד וגאווה.
בלי לשים לב שאיכשהו כואב לי.
בלי לדבר ובלי לדעת רק מלראות את פנייך,
אני יודעת שמתרידות אותך המחשבות.
או שבעצם לא יבנזונננננננננננננננהההההה.
אני פשוט לא מאמינה.
איך שתמיד כל הדברים האלה קורים רק לי.
איך שתמיד הבעיות,הצרות,הכאב והבכי נופלים עלי.
כשבכלל לא מגיע לי.
רוצה לדבר,ולא מצליחה.
לאמצליחהלהוציאאתהמיליםהמדויקותמהפה.
מאז היומולדת שלי.שהיה אמור להיות שמח וכייפי.
לא עובר יום בלי לעצבים.
לא עובר יום בלי להיפגע.
לא עובר יום בלי לבכות.
לא עובר יום בלי לאשלות את עצמי שמחר יהיה יותר טוב.
אבל זה לא באמת קורה.
זה רק מחמיר.
נזכרת ברגעים.
נזכרת בקטעים.
נזכרת בנגיעות.
נזכרת במילים.
נזכרת בהבטחות.
נזכרת בריבים.
נזכרת בצעקות.
נזכרת בכעסים.
נזכרת באכזבות.
נזכרת בכאב.
נזכרת בבכי.
כוסעלהאמא של העולם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: