עצמתי עיינים וירדה דמעה.
חשבתי על הרגע שהיה.
חשבתי על הדקה שחלפה.
חשבתי על האהבה שנישברה.
פקחתי עיינים וירדו מהן שביל של דמעות.
דמעות מלוחות דמעות מתוקות.
דמעות של עצב,אכזבה,כאב וגעגוע.
לא אוהבת אותו אמרתי.
ואתם צחקתם ולא האמנתם.
שאני באמת מתכוונת למילה אחר מילה.
הורדתם לי את החשק לצחוק.
את החשק לשמוח ולצהול.
הורדתם לי את החשק להנות.
גרמתם לכך שאחוש כאב.
גרמתם לכך שארצה למות.
אתמול בכיתי כמעט שעתיים.
אפילו,העפתי את אמא מהחדר.
גם מבלי שאני ארצה באמת.
דיברתי איתה בטלפון.
ובמקום לעודד היא התחילה לצעוק עלי.
וליגרום לי להרגיש עם עצמי עוד יותר רע
אני רוצה לעשות משהו שיגרום לי להרגיש עם עצמי טוב.
אני חושבת שבנאדם אחד יכול לעזור לי.
אבל אני דיי בספק אם זה יקרה.
כי אנלא כלכך חושבת שהבנאדם הזה רוצה איתי איזשהוא סוג של קשר.
אתמול היה היום הראשון של בצפר.
והלך ממש טוב.
התחילו לדבר איתי אנשים שדיי קיללו אותי וירדו על בגלל מה שקרה עם גבריאל וסיגל.
והכרתי כמה אנשים חדשים.
אני הרגשתי ממש טוב באותו יום.
ויש לי אחלה של כיתה.
ואותו יום עףףףףףף ממש ממש מהר.
שממש לא שמתי לב.
והייתי כל היום כמעט בבוגרת.ועזרתי להכין צופרים לצעירה.
גיליתי שיובל,זה בעצם בת שקוראים לה אורטל.
והיא בת 20 מרמלה שהטרידה מינית כמה בנות בגילי.
ואני כבר לא יודעת אם אפשר לסמוך על אנשים.
אפילו על האנשים שהכי קרובים אלייך.
ושעזרו לך ושעוזרים לך.
אני מקווה שדברים יסתדרו.
ושילך לי טוב השנה למרות שקשה לי.
נפשית,פיזית,ושיכלתי כי אני מב"רניקית.
עוד פחות מחודשיים יומולדת(:
אני מקווה שאמא תסכים לי לעשות בית ריק.
סתיו
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: