בלי שום רמז.

בלי שום מילה.

פשוט ככה סתם בלי סיבה.

"אין לי מה לומר לך"

זה הגיוני בכלל???

מה עובר לה בראש שהיא אומרת את זה?

ככה סתם לנתק את הקשר בלי בעיה כלשהי.

והמחשבות, והסרטים ממשיכים לרוץ לי בראש.

האם זו היא שהשתחרר לה בורג, או שעשיתי משהו רע.

אמרתי מילה לא במקום, גרמתי לה להרגיש לא בנוח. 

אני יודעת שלאחרונה רוב הפוסטים שאני כותבת דיכאוניים.

אבל לצערי התקופה הזו בחיים שלי לא מלבבת.

אני לא בנאדם כזה. להפך!

אני תמיד חייכנית, וחברותית לכולם, גם לאנשים שאני לא מכירה..

אני תמיד אופטימית וזורמת לכל כיוון אפשרי.

אני אוהבת גיוונים ואנשים עם הומור.

אני אוהבת לצחוק עד שכבר כואבת הבטן.

לפעמים יש לי התקפי אהבה כאלו מוזרים,שפשוט באלי למעוך מישהו באותו רגע רק כי אני כ"כ אוהבת ומעריכה אותו!!

כי אני שמחה שיש לי אותו והוא כאן לצידי.

ומה לעשות שהתקופה הזו נפלה עליי?

לכל אחד יש תקופות רעות בחיים. ככה אומרים.

אבל למה ה"תקופה" הזו לא נגמרת כבר?!

לא חוויתי על בשרי מספיק כאב?

לא מספיק ההשפלות, הפאטתיות והבכי?

מסתבר שלא למדתי הכל.

נמאס לי כבר להיפגע מאנשים.

אם הם היו אנשים בלתי צפויים אז מילא.

אבל מי היה מאמין שחברה כ"כ קרובה פשוט תחליט שהיא מיצתה ופשוט לא באלה יותר.

כאילו לחברות יש פרק זמן מסויים, ודי.זהו,נגמר.

סינונים,התעלמויות.

ככה סתם-בלי סיבה!&%#

איך אפשר לומר את זה למישהו ככה סתם,בלי למצמץ, להשאיר את המעגל פתוח?

לתת לו לחיות עם המצפון.

להיות בטוח שהוא אשם, או עשה משהו.

לא מעכלת.

זה רק מזיק.

כי אם אחרי שפגעו בי החלטתי לפקפק ולחשוב פעמיים,(עם בן זוג)

על אחת כמה וכמה שבתור חברה אני בכלל אחסום את עצמי טוטאלית.

זה ישנה אותי כבנאדם.

האופי שלי יהפוך לקריר, ואני כבר לא אהיה אני, מִפחַד להיכוות שוב.

מאוכזבת, ברמות שלא יתוארו בכלל.

בפעם הראשונה כ"כ כאב לי שהיא אפילו לא חושבת על להתנצל,ולא איכפת לה שהיא פגעה בי.

אבל עכשיו?! עם חברה אחרת? שלא עלה בדעתי שפשוט "ימאס לה" ממני?

נותרתי בפה פעור.

פה פעור, ועוד סדק שנוצר בלב.

כזה שגם חברה אחרת לא תוכל לתקן.

נכון, זה נשמע כמו תקליט שבור,וזה נשמע ע"י הרבה אנשים ברחבי העולם

אבל זה נכון:

חברים יש כמו זבל,אבל אוצר אמיתי לא מוצאים בכל שקית.

ומזל שלי יש את הגוזל שלי.

שכבר 4 שנים נמצא בקן ומסרב לעזוב.

בלעדיו לא הייתי ממשיכה להתקיים, כי הוא נותן לי את הכוח להמשיך.

ואני יודעת שהוא בחיים לא יעזוב, וישאר שם בשבילי.

כי הוא תמיד שם כשצריך, וגם הציוץ הכי קטן שלו מרגיע אותי.

הכנף שלו מוחה את הדמעה ומלטפת.

ואני יודעת שהוא תמיד ישאר כאן איתי.