קרה לכם שפשוט איזה שבועה,כמה ימים,יום,שעה,שניה פשוט הייה לכם חרא בנשמה?
ככה זה אצלי כבר יומיים לא יודעת פשוט חרא לי כזאת הרגשה שמישהו בא וירק לי לתוך הנשמה ,ריסק לי את הלב הכל ביחד, אני לא יודעת מה קורה איתי אני גם עצבנית מאוד בזמן האחרון הכל מעצבן אותי כל דבר קטן מעצבן אותי אני מתנפלת (לא פיזית) על כל אחד בזמן האחרון במיוחד במשפחה שלי בלי כוונה פשוט נמאס לי הכל .
היום באוטובוס בדרך הבייתה לאיזה דקה כשהקשבתי למוזיקה איכשהו התנתקתי כאילו לעולם אחר למציאות אחרת ואז חזרתי וחשבתי "איפה אני לעזאזל" ואז נזכרתי "אה כן אני במקום הגועלי הזה,העולם שלנו" סורי עד כמה שהוא יפה ומקסים באותה הרמה הוא מגעיל ודוחה ,כולם רק חושבים על לרצוח,האבות והסבים אונסים את הילדים בבית,הבני נוער שבגיל 13 מתנפלים ומכים על קשישים , אנשים מתים מעוני ומרעב רק כי כל אחד דואג לתחת של עצמו, במיוחד הפוליטקאים . נערה שאונסים אותה והיא מגינה על עצמה ורוצחת את האונס צריכה לשבת בבית כלא איזה 10 שנים,על מה על כך שהיגנה על עצמה :\? אז מה המדינה מציעה פשוט לשבת ולתת לכל אחד לאנוס אותנו ?לרצוח? וכולם מושחטים פשוט כולם בלי יוצא מן הכלל,וזה מגעיל זה פשוט מגעיל.
חרא לי גם כי הלב שלי כל הזמן נקרע לחתיכות מאהבה ,מאהבה כלפי אדם אשר אני לא יכולה לגלות לו על אהבתי,מאהבה כלפי החברים שלי אשר רע להם מאוד והם פוגעים בעצמם ולא אני ולא אף אחד אחר לא יכול לעזור להם, כי בלתי אפשרי לעזור למישהו שלא מעוניין בעזרה.
לפני כמה ימים חברה שלי אחת כתבה באייסי משפט שמאוד נגע בי " לפעמים אנחנו צריכים לוותר על אנשים , לא כי אנחנו לא אוהבים אותם ,אלה כי הם כבר מזמן ויתרו עלינו" זה משפט מאוד כואב אבל נכון, והכי כואב לי שאיך הגענו למצב כזה שאנשים פשוט מוותרים על אחרים ,על החברים ,כאילו מה כשלמישהו יש בעיה ואתה אין לך כוח להקשיב לבעיות שלהם אז הם כאילו מיותרים ?בתור משקולת בישבילך בחיים שאתה פשוט משחרר אותה? במקום לעזור,או אפילו להקשיב ,או סתם לתת כתף לבכות אז פשוט מוותרים?! אני אף פעם לא ויתרתי ולא אוותר על החברים שלי ולא על אף אחד אחר שיקר לי אבל זה פשוט כואב לי נורא כל המצב הזה ,העולם הגועלי שלנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just asimply girl
