לירון: "יאללה את באה ראיתי פה מסעדה פיצפונת

בקומה של החנות מתנות אני גוועת ברעב!".
אני:"כן שניה אני יסתדר קצת..".אמרתי והלכתי לכיוון המראה בשרותים

=בנתיים אצל שירן ועופר..=

שירן:"אוקי הוא אמור להיות פה..".אמרה והציצה מהצומת לכיוון הפארק כדי לבדוק אם הוא שם
עופר:"איך תדעי מי זה?!".
שירן:"הוא יזהה אותי אני בטוחה..".אמרה והמשיכה להסתכל
עופר:"אוקיי..טוב תקשיבי.. אני ישאר פה בנתיים
את תלכי ואני יתקדם לכיוון הפארק וישב בספסל
כאילו שאני לא קשור
אני ישחק אותה מדבר בפלאפון כדי שלא יחשוד
ואם יהיה משו אני יקפוץ עליו..סבבה?!"
שירן:"סבבה..ואי מזה תודה..".אמרה וחיבקה אותו
עופר:"בכיף.."
שירן:"טוב אני הולכת..".אמרה והתחילה להתקדם לכיוון הפארק
עופר:"סבבה אני אחרייך..".

שירן התחילה להתקדם לכיוון הפארק
בנתיים היא לא ראתה אף אחד חשוד היא המשיכה ללכת
היא התסכלה לאחור וראתה שעופר התיישב בספסל לא רחוק ממנה
היא המשיכה ללכת והשתדלה לא להתרחק יותר מידי מעופר
פתאום היא הרגישה מישו נוגע לה בכתף..

=במסעדה=
לירון:"תשבי פה אני ילך להזמין..".אמרה וסידרה לי כיסא
אני:"סבבה..".אמרתי והתיישבתי על הכיסא
לירון:"הנה תפריט..".אמרה והרימה את הדף המסכן שהיה על השולחן שכנראה היה 'התפריט'..
אני:"תקראי לי..".אמרתי נדחפת ומנסה לקרוא את מה שכתוב.
לירון:"א..אני ב..בהלם!".אמרה בגמגום
אני:"מה קרה?!".אמרתי מבוהלת

=אצל שירן ועופר=

שירן הסתובבה וראתה מישו עם כובע מצחייה שמסתיר חצי מהפנים
ועם מעיל שהצוורון שלו מסתיר את הפה
מה שהיא הצליחה לראות זה אולי את הקצה של האף!
היה קשה להבחין אם זה בן או בת..

...:"שלום לך".
שירן:"שלום לך!..".
...:"יופי אני רואה שבאת.."אמר ולפי הקול שלו היה אפשר להבחין שהוא צוחק "ילדה טובה..".המשיך
שירן:"אמא שלך ילדה טובה!..יאללה אל תבלבל לי תשכל איפה הארנק שלי!?"
...:"פשש יש לך יותר מידי ביטחון".
שירן:"תחסוך לי את האינפורמצייה [מיידע] המיותרת הזאת איפה הארנק שלי!?"
...:"טוב תקשיבי חמודה.. את יודעת שאת צריכה להביא לי משו בתמורה.."
שירן:"כן...דבר!".אמרה חסרת סבלנות
...:"יותר נכון לעשות משו.."
שירן:"מה?!".
...:"לסכסך בין מאי ועופר!"
שירן:"מה?! בחיים לא! שכח מזה!"
...:"אוקיי איך שאת רוצה חבל...דווקא יש פה כמה דברים שנראה לי שהיית רוצה...
כמו 4000 שקל שאולי עבדת קשה בשבילם לא?!.. או כרטיס האשרי שלך?!
או יותר טוב התליון מזהב עם ההקדשה מסבא שלך [סבא שלה מת]!?"
שירן:"יחתיכת נבלהה!!" אמרה בעצבים וספק אם באה לתקוף אותו
...:"במצבך הייתי שוקל מילים! לא היית רוצה לאבד את הארנק שלך נכון!?"
שירן:"מה זה נותן לך שהם לא ידברו!?"
...:"כמו שאת יודעת עופר אוהב את מאי ולאור הדברים כנראה שגם היא ו..
 מה בכלל אני מספר לך?! תעשי מה שאמרתי לך או שהלך לך הארנק!"
שירן:"אתה פשוט חלאה!"
...:"את חייבת להפסיק עם המחמאות.."אמר בציניות..
 "בקיצור..אני נותן לך עד מחר לחשוב על זה..
 אני יתקשר אלייך ואני מחכה לתשובה
 אני מקווה שאת מספיק חכמה כדי לדעת מה טוב בשביל הארנק החמוד שלך!".המשיך
שירן:"תקווה להתאכזב!"
...:"נקראה כבר מחר..".אמר בזריזות.. הסתובב והלך

איך שהוא הלך עופר קפץ במהירות לכיוון שירן
עופר:"מזה היצור הזה?!"
שירן:"אין לי שמץ של מושג בקושי הצלחתי לראות את האף שלו"
עופר:"זה בן או בת?!"
שירן:"נראה לי שבן..היה לו קול ממש מוזר"
עופר:"מוזר.."
שירן:"כן.."
עופר:"נו... מה הוא רצה?!".
שירן:"א... כלום כלום עזוב סתם מבלבל תשכל.."
עופר:"נו שירן אני לא טיפש מה הוא רצה?!"
שירן:"טוב..הוא.. הוא רצה..הוא רצה כסף..".היא לא ידעה מה לענות

מצד אחד היה לה דברים חשובים בארנק
הכסף לא היה ממש חשוב לה למרות שהיא עבדה בשבילו ממש קשה
וגם כרטיס האשרי לא ממש..
היא דאגה יותר לתליון המוזהב שסבא שלה הביא לה
הוא היה כמו אבא בשבילה היא הייתה קשורה אילו
וזה הזיכרן היחיד ממנו!
זיכרון שילך ולא יחזור לעולום!
אם היא לא תעשה מה שהוא אמר לה..
אבל מצד שני היא לא רצתה לסכסך בין מאי ועופר
היא לא ידעה מה לעשות...

עופר:"ואיי איזה בן ז... כמה הוא רצה!?"
שירן:"אה.. 7000 שקל..".היא העדיפה לשקר מלהגיד תאמת
היא ידעה שזה לא ימצא חן בעייני עופר..
עופר:"יאוו מה תעשי!?"
שירן:"כלום.."
עופר:"מה כלום!?".
שירן:"מה אני יכולה לעשות!?..עזוב לא משנה בסה"כ ארנק"
עופר:"בטוחה?"
שירן:"כן..כן.. בוא נחזור לבית חולים.."
עופר:"אוקיי מה שאת רוצה.."

=במסעדה=
לירון:"לא נראה לי שזה תפריט!".אמרה במבט מזועזע
אני:"אז מה זה?!".
לירון:"מה שיכול לפתור פה את הבעייה..".אמרה בחיוך ערמומי

מאוהבבבתת בכםם

תגיבווו בבקשהההה :[