ניצוצות

אז ראיתי את הנושא החם,

שנקרא "6 מילים" שזו איזו המצאה של הניויורק טיימס

שבעיקרה זה לתאר את חייך ב-6 מילים.

עכשיו עם כל הכבוד לניויורק טיימס,אני את חיי המתוסבכים

לא יכולה לצמצם ל-6 מילים ועל כן אני משנה קצת את הנושא,

במקום-17 שנים ב-6 מילים,נעשה יום ב-6 מילים.

 אז ככה:

קפריזה- כי ככה כל בוקר מתחיל אצלנו בבית,הקריזות של אדם

"לא רוצה להתלבש" "רוצה לראות טלויזיה" "לא רוצה להפסיק לגרבץ"

גם כן ילד.

רקורסיה-שעה רביעית מחשבים.חזרה על פונקציות ופרוצדורות רקורסיביות.

מה שדיי גרם לי לחשוב על שלל הרקורסיות בחיי,לאט לאט,דווקא בגיל הזה,

הם מתחילים לחזור על עצמם- שוב חזרתי להיות החנונית השמנה שלא

יודעת מה לעשות עם עצמה בהפסקות.המורים אפילו התחילו לשבח אותי על שקדנות ><"

ה' ישמור.

חאלינה-כי אי אפשר בלי לדבר על 3 שעות רוסית ><"

גיהינום לשמו.הפעם גלגלינה החליטה לספר לנו איך היא ובעלה

(המגעיל,דוחה ומכוער להחריד) הכירו.גם כן מידע שימושי.

היא גם טרחה לספר לנו איך דני שלה הפתיע את החברה שלו

בכתה י' לחג האהבה.ילד מסכן...כזאת אמא מתעללת...

גשם-^_^ אין מה להגיד על,חוץ מזה שזה מנע ממני לנסוע לחיפה הערב..

אבל חפיף.

מוחע-ילדה קדושה.3> 3> 3> אני אוהבתותה כל-כך

מה הייתי עושה בלעדיה?

ולנטיינס-חרא חג,הורס לי את מצב הרוח.

אני דורשת חג נפרד לבודדים =]

וזהו.ושהניויורק טיימס ימצצו לי =]

אני מרגישה שמנה להחריד.

ז"א לא רק מרגישה,אני באמת.

את ה-73 קילו עברתי.

אז עכשיו אני ליוויתן קטן.

יופי.

אני אלך לאכול את הבצק שמיכל הביאה לי,

אולי יסתמו לי העורקים מרוב סוכר ואני אמות.

אמן.