ניצוצות

העליות והירידות החוזרות והנשנות במצב הרוח שלי,

מזכיר לי יותר מדיי את גרף הפונקציה של סינוס,(וסלחו לי

בבקשה על הדימוי הנוראי הזה ><") מתפתל,עולה ויורד,

ובצורה קבועה ומדויקת להחריד.

ניסיון של שנים כבר קבע-אצלי אין אמצע-או ש"תהיו בריאים ^_^"

או ש"תמותו -_-".השאלה שהטרידה אותי כבר שנה,

חזרה ועלתה- האם זה סתם "הגיל הזה" ושאני מתנהגת ככה

רק כי אני מפלצת שוצפת הורמונים(ותודה לכל הפסיכולוגים

המזדיינים של בצפר שגרמו לי להגיע לזה ><")

או שזאת המחלה המפגרת הזאת:מאניה-דיפרסיה שזה לא באמת

משהו שיכלא אותי במחלקת נוער בפסיכיאטרי,אבל גם לא משהו

שיתן לי הזדמנות לחיות...חיים.חיים נורמאליים לכל הפחות.

חייב להיות פתרון לכל הכאוס המזדיין הזה.

לכל הדברים הרעים שעוברים לי בראש,וקורים לי בכוונה,רק כדי להכעיס.

כשמשהו טוב קורה לי,הוא חייב להיהרס,במקרה או באשמתי,

זה לא משנה,כי התוצאה אותה תוצאה. אני יכולה להפיל את האשמה

על מצבי הרוח שלי,אבל עכשיו זה כבר הרבה מעבר לזה.

זה פשוט אלוהים משחק איתי משחקים מלוכלכים.ואני יכולה לומר

בביטחון,שלא מגיע לי היחס הזה.

אלוהים הוא ילד רשע עם זכוכית מגדלת,ואנחנו נמלים..><"