ניצוצות

"טוב מזה כבר לא יהיה" חשבה בעודה יוצאת מהמקלחת.

אורגזמה באמבטיה,סיפוק מהיר,עצמי ועצמאי.

הם לא דיברו כבר יומיים.היא חשה את הפרידה קרבה ובאה, אך זו מיאנה להגיע.

יומיים של עינוי.

היא ישבה לעסוק במלאכתה.

המחשבות מתרוצצות בראשה,והריכוז,מהו ריכוז בכלל?

ידיה הסתבכו זו בזו וכל דבר בו נגעה נהרס.ישבה לה אלה מיואשת.

לא יכלה לבכות שכבר שכחה כיצד עושים זאת.בלבה יבבה חרישית

ובמוחה,זעקות של אשה נבגדת.לא תוכל לשבת כך בשקט זמן רב,

שכן אשה פעלתנית היא ואם לא תצלח במלאכתה,תצא מדעתה.

ניגשה אלה למקרר.מהמדפים חייכו אליה מאכלים,מן המתוק והמלוח,

משביעים כל רעב,מטביעים כל יגון.אך לאלה אסור לאכול מהמאכלים,

שמא יגדלו צרותיה פי שתיים. וכי מי ירצה לשאת אשה שמנה?

ואלה רעבה,נפשה מקרקרת לאוכל.שום שיר לא ישביע,חרוזים לא ירגיעו.

התיישבה לה אלה,שוקעת בכורסא נוחה,מתפללת שתבלע אותה,את כולה,

את ישותה וביתה,את מחשבותיה.