מעניין אותי מתי אני אשתחרר מכל העניין הזה.
עברו כבר 8 שנים מאז שאמא ואבא שלי לא ביחד.
ועדיין
אחרי 8 שנים, ואני כבר עוד מעט הולכת לצבא,
אני עדיין תקועה
שם
לפני 8 שנים.
וכל דבר שקורה לי עכשיו
אני קודם משווה
איך הייתי מגיבה
אם המשפחה שלי הייתה שונה
ואיך הייתי אוהבת את ימי שבת
ואיך לא הייתי מתביישת שאמא שלי הייתה
חותמת על אישורים של ביה"ס עם השם משפחה האחר
ואיך לא הייתי עומדת ולא יודעת מה להגיד
שהיו שואלים אותי מה זה השם משפחה הזה שכתוב על הדלת
ואיך הייתי שמחה לאכול ארוחות שישי
וללכת לטיול עם כל המשפחה
והייתי יכולה לצאת באיזה יום שאני רוצה
ולא הייתי כועסת על אמא בכלל
הייתי דווקא מעריצה אותה
ועל אבא שלי
לא הייתי צריכה לרחם
ועברו 8 שנים
וזה לא יוצא ממני
וכל שבת
וכל טיול עם משפחה
וכל בית מלון
וטיסה
וארוחה
ורגעים קטנים
של משפחה
אני שוב חוזרת אחורה
כמו ילדה קטנה
לפני 8 שנים
כשהמשפחה שלי הייתה שלמה
ואני מנסה לצאת מזה ואני לא יכולה
ותגידו שאני צריכה להגיד תודה
שיש לי אמא
ויש לי אבא
והם אוהבים אותי
והם נותנים לי מה שאני רוצה
אבל אני עדיין תקועה
זה לא מרצון
ואני כן מבינה
שיש לי מזל
אבל זה המוח הזה מסרב להבין
שאני לא ילדה
ודברים קורים
ומשפחה לא תמיד שלמה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
