אני פשוט במצברוח רע היום.
אני פתאום קולטת דברים שלא קלטתי עד עכשיו וזה פשוט כואב לי.
כאילו, אני קולטת דברים שאני לא יכולה לשנות.
ומגיל 10 ההורים שלי גרושים, ולא הייתי כמו כל ילדה נורמלית שרוצה שההורים שלה יחזרו, השלמתי עם המצב,
ופתאום עכשיו בגיל 17 אני חוזרת לדמיין איך זה היה אם...
ופתאום אני קולטת דברים על אבא שלי ואמא שלי וכמה זה נחמד להגיד אבא ואמא באותו משפט כאילו הם ביחד ו...
לא יודעת למה חזרתי לזה, כמו ילדה קטנה
פתאום ניראה לי שאבא שלי היה רוצה להיות עם אמא שלי עכשיו, ולגבי אמא שלי...אני לא יודעת.
ופתאום אני קולטת כמה מסכן היה אח שלי, וכמה מסכן הוא עכשיו.
אפשר לומר שהוא עובר כמעט התעללות,מציקים לו, וזה הכל כי זה לא המשפחה שלנו.
ואני חושבת עליו ודמעות פתאום עולות לי לעיניים,
מה עשינו לו,מה עשיתי לו, מה עושים לנו.
מה אמא חשבה לעצמה כבר?
אולי בכל זאת לא "התמודדתי כל כך טוב" עם הגירושים האלה כמו שכולם חושבים.
ממש קשה לי היום ואני מתחילה להרגיש מה זה אומר "החיים לא הוגנים"
אני רוצה חיים חדשים כבר, חיים משלי.
והכי מפריע לי שאף פעם אין לי למי לספר את זה,
אני בן אדם פשוט סגור.
אני בחיים לא יספר לחברות את האמת. ובגלל זה פתאום בלילות אקראיים זה קורה לי
ואני רושמת פה הכל לעצמי.
ממש קשה לי היום ובאלי להגיד "אמא ואבא" אבל זה סתם גורם לי לבכות
גם אח שלי פתאום גורם לי לבכות
ועוד לא סיימתי שיעורים לחופש.
what the hell am i doing here? i dont belong here.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
