אני שונאת להיות דכאונית אבל אם אי אפשר "להתפרק"(איזה פתטית) בחיים אז לפחות בחרא הזה
אולי אבא יתגרש פעם שנייה.
אני לא יודעת מה יותר מפריע לי שהוא יתגרש וכל הכרוך בזה - שאמא שלי ובעלה האפס יחשבו שהם "נצחו" אותו.
אני ממש שונאת תחיים שלי עכשיו. אין בי אפילו טיפת שמחה שנגמרה כתה י"א (עזבו את זה שיש עוד בגרויות שיעסיקו אותי עד לחודש הבא)
אבל אני מרגישה חרא. מורעלת ממש
היה ריב ענקי בין אבא לאשתו, לא שאנחנו לא רגילים לריבים האלה...אבל אולי הפעם זה רציני.
בכל זאת היא ארזה תבגדים שלה.
אני יודעת שהכל קיצוני באשתו של אבא שלי והיא היסטרית כזאת והכל, ואני יודעת שאבא עצבני מאוד בגללה.
אני יודעת גם שאבא שלי לא היה באותו מקום שהוא עכשיו אם לא היא. (מהצד החיובי)
היא עזרה לו בהרבה והוא סיפר לי על זה היום. הרבה. וגם על הדברים הרעים שמעתי.הרבה.
על כולם. על סבתא מצד אמא, על אמא, על ההורים שלו. הרבה חרא שמעתי היום.
וזה גורם לי לבכות..כאילו ממש. אפילו בשניות האלה. וזה פתטי אני מרגישה פאקינג פתטית!!!!!
ואני בחיים לא אבכה ליד אבא\אמא\ חברים.. אח"כ אני "יתעשת" וירגיש פתטית ולא יוכל להסתכל להם בעניים לדעת שהם יודעים מה אני מרגישה באמת.
אני כזאת של "הכל בסדר".
פעם פעמיים אמא ראתה אותי בוכה וזה היה בגלל הלימודים.
פעם אחת אבא ראה אותי בגלל ריב שלו ושל אשתו.
אני לא רוצה שהוא יתגרש בגלל כ"כ המון סיבות, וכן רוצה בגלל כ"כ המון סיבות שונות לגמריי.
למה אין לי איזון בחיים האלה?
הכל קיצוני
הדעות של אבא ואשתו מול הדעות של אמא ובעלה..הכל כזה הפוך
למה אני בוכה כמו פוסתמה??
אבא סיפר לי הרבה היום ואני יודעת שהוא סבל כלכך הרבה בחיים האלה.
והוא בנאדם כל כך טוב ואני אוהבת אותו ואני לא יודעת איך להגיד לו את זה
הוא כל הזמן חושב שהוא לא מספיק טוב, ואני רוצה להגיד לו אבל לא יוצא לי
והוא חושב שהוא לא נותן לי מספיק ואני רוצה להגיד לו שיותר מדיי
ואני לא אומרת וגם הוא לא שומע
ונמאס לי להיות כזאת סגורה וקרה אבל בעצם זה תכונה שאני הכי אוהבת בעצמי
אני לא רוצה שמישו יחשוב שאני מריגשה משו
ואני לא רוצה שאמא ובעלה ידעו על אבא אבל הם ידעו כי אחים שלי יספרו
והם יותר מוחצנים ממני ואני רוצה רק לשתוק על זה
ושזה יעבור לבד
אני רוצה שאבא ירגיש טוב
ואני לא רוצה שאחי שהוא הבן של אבא ואשתו ילך רחוק ממני
אני אוהבת גם אותו
ואני רוצה שהם ידעו שאני אוהבת אותם אבל לא יוצא לי כי אני לא כזאת
להגיד אני אוהבת ואתך ולחבק ולנשק לא טביעי לי ומרגיש לא בנוח
ואבא רואה אותנו בוכים ומרגיש שזה באשמתו ואני יודעת שזה מפרק אותו
הוא רצה להיות הורה שעושה טוב לילדים שלו
וההורים שלו עשו לו רע בילדות, הם באו עם טראומות מהשואה.
הוא רק רוצה להיות טוב ואבא יותר טוב ואבא יותר מתחשב ואבא יותר ויותר
ואני לא רוצה אני רוצה שהוא יתנהג רגיל כמו כולם ולא יתאמץ בשבלי כל כך
ואני לא רוצה שגם יהיה לו עצוב
וכואב לי שהוא מחלק לי תרעל הזה
ומספר לי דברים רעים על הסבים שלי מהצד שלו ומהצד של אמא
ועל אמא והכל
למרות שאני כועסת עליהם
אבל אני לא רוצה לדעת הכל
אז מה אם אני בת 17
אני עדיין ילדה קטנה
ואני בטח עוד שעה יתפכח וימחק תחרא הזה
כי אני יתפדח שכתבתי את כל השיט הזה ושכתבתי שאני ילדה קטנה ושאני בוכה
וזה יהיה בושה בשבלי אני יודעת
אולי אני לא ימחק
אולי אני ישאיר את זה ככה ולא אסתכל על זה בכלל
אבל עכשיו נאי צירכה להגיד את זה למישהו
ואני מחכה שיהיה לי מישהו שאני יוכל לספר לו
ולא להתפדח להגיד על הרגשות שלי
ולהיות פתטית
ולבכות
ועכשיו זה באמת נשמע פתטי
אני רוצה להיות גדולה ושיהיה לי בית משלי ולהיות עצמאית
ויש לי רשימה ארוכה לפי המערכות יחסים של אבא ואשתו של מה לא לעשות
ואיך לא להיות ועם מי לא להתחתן ומה האופי שאני רוצה
וזה לימד אותי המון על אנשים שונים
ועם זאת זה הכאיב לי המון ואני הרבה חושבת אם אמא לא הייתה טיפשה ועשתה מה שהיא עשתה לנו
והלכה עם איזה אפס במקום עם אבא שלי
ובגללה היא פרקה תנישואים ופרקה לי תמשפחה
אבל מה שצריך לקרות קורה
ויהיה טוב
תהיה לי משפחה טובה ולא יבגדו בי ולא יהיו לי ריבים
כי אני ידע עם מי להיות
ויהיה בסדר
ומותר לי לבכות ואני יפסיק להיות פתטית
זה טוב לשחרר זה בסדר
אני צריכה ללמוד לבגרות בהסטוריה וכמו מפגרת אני בוכה אני רוצה להפסיק להיות כזאת עלובה
אני מרגישה ממש עלובה עכשיו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
