לה לה לה

הדמעות פשוט זולגות אני לא מאמינה שהוא לא כאן.

שמואל\שמוליק,חבר מאוד טוב של ההורים שלי,בגיל יחסית מאוחר,אני חושבת.

קשה לדעת,הסיגריות התירו על פניו סימנים רבים.

עור מקומט וכל ה!@#!@# הזה.

ידידות חזקה נקשרה בינינו.אני בטוחה שלפחות מצידי.

עוצרת לנשום,וממשיכה לכתוב.

מעבירה זכרונות שלנו ביחד.

את הכל.

רוצה לכתוב כאן אבל זה זיכרון שלי.אישי מידי.

אני כל כך אתגעגע אליך.

איש טוב עם פנים מחייכות תמיד,אוהבת וחמות.

נקשרתי אליו בנפשי.

הוא לא באמת הלך:)

שמואל,בשבילי אתה עדיין כאן.

רציתי בשבילך את הטוב ביותר(והנה עוד זיכרון מצחיק,מעורבב בדמע וצחוק)ואין לי יותר מה להגיד.

מתגעגעת אליך כל כך.

שתנוח על משכבך בשלום.

אוהבת,מאיה.