היא קמה והעבירה יד על פניה
היא הייתה קרה
היא קמה מהמיטה והביטה למטה
אך לא הייתה ריצפה
היא התקדמה למראה ואז היא ראתה
את דמותה עומדת עם הילה ושמלה לבנה
היא הסתכלה סביב והבחינה בחלון
הוא ראתה את ביתה מרחוק רחוק
וככל שהתקרבה היא שמעה צליל ענוג מצלצל באוזנה.
היא נכנסה לביתה,לא היה לה צורך לפתוח כל דלת או חלון
היא עלתה לחדרה השקט והביטה כי כולו ריק.
היא ירדה למרתף שם התחזק הצליל המתוק
והיא ראתה את הנכדה שלה מקפלת ברכייה
ראשה היה מורכן והבכי צימרר את גופה
היא התקדמה לאט לאט לכיוונה
ואז היא שמעה את קול מילמולה
"עכשיו כלום לא יעצור אותי,
אני ילך בדרכי שלי לעבר הלא נודע
וגם אם יהיה לי רע אני יבוא אלייך חזרה,
ואף אחד לא יעצור אותי מלמות,
ונוכל שוב להתאחד,
ולא נתגעגע יותר מדי אחד לשניה..
ארגיש את חיבוך בחום גופי
ואדע,כן אני ידע שאת תמיד איתי.."
היא חשבה שלא ייתכן,נכדתה הקטנטנה
מתאבלת וכואבת על חסרונה
היא כ"כ סבלה עד שחיבקה ברוחה את נכדתה
וכך היא שוב גרמה למותה,
גרמה לה להתאחד איתה לנצח התקווה.
לאב יא אנשיםם
3333333>>>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
