"מה קרה?!"ביל נבהל ועצר פתאום
"נתפס לי השריר ביד"
"אוייש ...חח האמת אולי זה בגלל שזאת שטיפלה בך בישראל פה"
"מי מהן?"שאל טום
"בת'"
"אה"הוא אמר מנסה להזכר
"האהא"חייך ביל והחל ללכת
"רגע!!!!!!ביל תעצור שניה!"
הוא המשיך ללכת
"זאת ההיא שנדקלת עליה?נו תעצור שניה בהמה!!!!!תענה לייייי!!!"
"מה אתה רוצה לדעת?"צחק ביל כשחייך
"הכל!ממתי היא פה?למה?ומה יש לך איתה?והכי חשוב למה זה קשור ליד שלי עכשיו?הרי היא לא מדיום או מכשפה או משו כזה..."אמר טום ואז הסתכל לביל בעיניים ואמר בחשש "נכון?"
ביל החל לצחוק לא יכול להפסיק וטום רק התעצבן פתאום ביל החל לצחוק הוא שמע מישהו קורא בשמו
"ביל!"צעקתי
"נוי מה את עושה פה? הכל בסדר.?..הצלחת לחזור למלון?דאגתי לך"
"חחחחחח הייתי חייבת לספר לך משו וכן והכל בסדר...אוו והיי טום מה נשמע?איך היד?"
ואז ביל החל לצחוק יותר ויותר חזק
"מה נסגר איתו?" שאלתי את טום
"אין לי מושג..אבל תגידי..את מדיום או מכשפה או משו בסגנון?"
"אני?!טחח ממש לא...למרות שאני אוהבת את התחום..למה?"
"לא משנה סתם"טום הסמיק
"טוב" עיקמתי גבה
"טוב ביל אתה מקשיב שניה?"
"כן-שניה-אני-לא-יכול-להפסיק-לצחוק" ביל אמר קטוע בצחוקו
"אוקיי אדוני מה קרה לך לעזאזל?"
"הרגתם אותי עכשיו!"
"אני באמת יהרוג אותך עכשיו לא יודעת מה עם אחיך"שילבתי ידיים בעצבנות
"טוב אני מקשיב"ביל נעמד אחרי שהתגלגל מצחוק מנגב את דמעותייו
"למה אתה בוכה?"
"זה דמעות מהצחוק טיפשונת"ביל חייך עדיין מנגב את עיניו,קצת פגע בי שככה הוא דיבר עלי וכל הסיטואציה הייתה מגעילה אבל רק רציתי לסיים להגיד מה שהתחלתי
"טוב..בכל מקרה..אני מחר נוסעת לראות את ליפציג ואז חוזרת הביתה"
ביל חדל לחייך ולנגב את עיניו.."אז לא נראה אותך יותר.?"
"כנראה שלא"
"אוף אבל תכננתי לנו כיף"ביל אמר במבט ממש עצוב
"אני מצטערת אבל החופשה קוצרה"לא יכלותי להביט לו בעניים העצובות
"אולי תישארי פה?"הוא העלה חיוך קטנטן
"איפה?"שאלתי מופתעת
"בברלין...."
"וההורים שלי ייסעו?"
"כן"
"ואיפה אני יהיה בנתיים?החדר במלון כבר תפוס"
"את תישני אצלי"
"אצלך?"צעקתי
"כן!"הוא ענה מבוהל אך מת לשוב ולצחוק
"אין מצב ההורים שלי לא יתנו לי"
"את זה תשאירי לי"הוא חייך חיוך גאוותני
"אני.."
תגובות בבקשה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
