אז פרק 20 פה...
אני לא יחפור לכם יותר מדי גם ככה אני לא משו כרגע=\
פרטים למי שמעוניין בבלוג האישי שלי...
אז לפרק:
מהפרק הקודם:
מבחינת מבטי:
הוא שם לי ביד פתק ובו היה מספר המספר שלו
הוא קם והתחיל ללכת
"חכה!" אמרתי ומתחילה להעביר מחשבה בראשי אם זה היה נכון עכשיו
הוא נעצר והסתובב חזרה לכיווני
"שב"
הוא התיישב
"תבטיח לא לצחוק עלי?"
"מבטיח!"הוא צחקק קצת..יש לו צחוק ממש חמוד
"אז ככה..."לקחתי נשימה והתחלתי
פרק 20:
"אז ככה...הכל התחיל כעברתי תקופה קשה ואז התחלתי לשמוע את הלהקה שלכם......."
במשך 10 דקות ארוכות דיברתי רק אני והוא נראה באמת מתעניין ולפתע הוא קטע אותי
"גם לי זה קרה כשהייתי תמיד לבד כי כולם חשבו שאני מוזר ואז אחרי שהתפרסמנו הרבה ניסו לבוא אלי ולא הסכמתי רק בגלל שזה בגלל שאני מפורסם ואז הגיע ילד חדש ממדינה אחרת גם הוא מתאפר ועד היום הוא החבר הכי טוב שלי...ואיתו הייתי בקשר כי באותה תקופה התפרסמתי רק בגרמניה אז ידעתי שהוא לא מכיר אותי בגלל פרסום וסמכתי עליו"
"זה ממש קשה בטח"עיקמתי פרצוף
"זה עובר"הוא התבונן ברצפה כאילו מריץ מחשבות בראש..
רציתי לבכות שוב אבל אז הוא ביקש ממני להמשיך
"אוקיי והדבר הכי גדול שמטריד אותי זה שאני אוהבת מישהו כבר יותר משלוש שנים והוא בכלל לא יודע...זתומרת הוא פעם ראה אותי אבל היום אני לא בטוחה שהוא יודע על קיומי"
"אאוץ'" הוא אמר ועיקם פרצוף
"הקטע שהוא גם לא ישים עלי כי הוא מפורסם..אתה בטח מבין את זה בגלל על המעריצות שיש לך"
"דאבל אאוץ'?"
"חח" צחקנו קלות
"שיט!"צעקתי וקמתי מהספסל
"מה קרה?"ביל נבהל הוא קפץ ממקומו
"אל תדאג זה לא עכביש!זה יותר גרוע ההורים שלי נכנסים למלון ואני לא בחדר!"
ביל צחק ותפס בידי הוא משך אותו והראה לי כניסה אחורית למלון שרק בעלי קשרים נכנסים דרכה ומגיעים יותר מהר לחדר בלי מרדף מעריצים. (פה אני מרגישה מטומטמת..זה ממש לא נשמע טוב המשפט הזה...אז תסלחו לי)
"הינה הגענו" אמרתי
פתחתי את הדלת ביל עמד וצחק
"מה מצחיק?" הזמנתי אותו פנימה ונתתי לו מים
"זה החדר שהייתי בו לפני שבועיים...כשעברתי לברלין"
"נו זה ברור "אמרתי בקלות
"למה ברור?" ביל נראה לא מבין
"אתם תמיד בחדר 483 כי זה כמו הדיסק" צחקתי וביל הצטרף
הוא עצר פתאום, קם ,והתישב שוב..
"הכל בסדר.?"
"יש לי שאלה"
"תרגיש חופשי"
"כשדיברת על המפורסם שבטח כבר לא יודע על קיומך...התכוונת..אממ זתומרת דיברת עליי?"
עמדתי משותקת ואז הוריי נכנסו לחדר הם היו המומים
"שלום"הם אמרו לא מבינים
"שלום" ענה ביל בחיוך
"אני ביל נעים להכיר"ביל יזם שיחה..הייתי מופתעת
"כן ביל אנחנו יודעים מי אתה" הסמקתי
הוריי הסתכלו במבט לא מבין איך זה שהוא פה
"ביל אתה יכול להיכנס שניה לחדר מאחורי?החדר שלי..חח" אמרתי לו
"הא כן בטח" הוא אמר בבלבול והלך
הוא היה נבוך וראו
לאחר כמה דקות תחקור נכנסתי פנימה
"הכל בסדר?"הוא שאל
"הכל מעולה"חייכתי ושיקרתי
לא הייתי מסוגלת לענות לו על השאלה ששאל..קיוויתי ששכח מהשאלה שלו
"ביל"-"נוי" אמרנו יחד
צחקנו
"את התכוונת אלי?"הוא הסתכל עלי מחכה לתשובה
מקווה שאהבתם
ותגיבו!
333>
סופ"ש נעים כולם!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
