שמחתי שאנשים קראו,אני מקווה שאת הסיפורהזה באמת תאהבו=]
אגב אם לא ציינתי לסיפור קוראים but i loveyou
פרק 2:
"כן קצת" חייכתי מנסה לעשות רושם.
"אני קלארק" הוא חייך חיוך מלאכי "היי אני קלואי" אמרתי מרגישה חום עולה בפניי.
"איזה כיתה אתן?" הוא שאל והסתובב אלינו לחלוטין "יא,אתה?" "גם כן יא אז אני מניח שנתראה בשיעור" הוא אמר וירד מהאוטובוס.
"חמוד" לאנה אמרה נושכת שפתיים "נראה לי קצת גיי אבל בסדר".
נכנסנו לבית הספר שהיה עצום בגודלו,אפשר אשכרה ללכת שם לאיבוד.
"סליחה?" ניגשנו למזכירה "כן בבקשה?" "איפה כיתה יא?" "יש 2 כיתות יא"הסתכלנו אחת על השניה בבהלה "אמ אני קלואי מייקל,זאת לאנה טריפר וזאת ברוק סאמר" היא הקלידה משהו במחשב וחזרה להסתכל עלינו "ברוק ולאנה הכיתה השמאלית וקלואי בכיתה שבסוף המסדרון הימני למעלה" "מה אנחנו בכיתות נפרדות?" צעקתי מפוחדת "כן ילדה עכשיו לכיתות אסור לאחר" היא אמרה וחזרה למחשב.
"טוב אני מניחה שפה נפרד?" אמרתי בצער "כן נתראה בהפסקה" לאנה אמרה וברוק והיא חיבקו אותי חזק.
הלכתי את כל המסדרון הימני,זה היה נראה כמו נצח מרוב שהיה ארוך.
"יא 2" נכנסתי והמורה כבר הייתה בכיתה "שלום,אני מניחה שאת קלואי" המורה אמרה וחיבקה אותי קלות"ברוכה הבאה" היא אמרה והפנתה את ידה לכיוון הכיתה.
ראיתי את קלארק יושב שם לבד וניגשתי לשבת לידו "היי" אמרתי מחייכת והנחתי את התיק על הרצפה,כולם תקעו בי מבטים.
"קלואי את חדשה אז את לא יודעת אבל אנחנו מתחלקים החל מכיתה י לשני חלקים,נגינה ושירה,אני הבנתי שאת בשירה ואני כמובן לא מורה לשירה אז השיעור הבא הוא שיעור שירה והשנה יש מורים חדשים וצעירים אז יהיה לך קל יותר" היא אמרה וחייכה קלות "היא יפה המורה" אמרתי מתבוננת בציוריו של קלארק "כן קוראים לה אמנדה ואני מנסה לצייר אותה,היא פשוט יפה וזה קשה" הוא אמר קצת מגחך.
נשמע הצלצול "תשארי פה,הכיתה השניה מגיעה עכשיו לפה ויחלקו אותנו לפי המורים החדשים".
פתאום כולם נעמדו כאשר מישהי זקנה אך מטופחת נכנסה לכיתה "בוקר טוב תלמידים" היא אמרה וכולם התישבו "למה קמתם?" שאלתי בלחש "זאת המנהלת" "טוב מזל שהיא לא שמה לב" אמרתי בחיוך.
"היום הגיעו אלינו מורים חדשים,הם ילמדו כאן השנה בלבד,אני בטוחה שכולכם מכירים את הלהקה שלהם שמאוד מפורסמת ושמה טוקיו הוטל" "יש" קלארק אמר בשמחה "אתה באמת שמח שהחבורת קוקסינלים הזאת מגיעה לכאן?הקיפוד והתמנון?" אמרתי מבואסת.
"את באמת חושבת ככה?אני מת על הסולן שלהם הוא חתיך"קלארק אמר וקפצץ.
"אתה הומו?" אמרתי מעקת גבה "כן" הוא חייך אלי את חיוכו המדהים.
הקוקסינלים נכנסו לכיתה והמנהלת יצאה נשארנו איתם לבד.
כולם כמעט צרחו מהאושר "מה אתם צורחים לעזאזל?זה בסך הכל עוד קיפוד ודיונון שברחו מהגן חיות"אמרתי לעצמי "קיפוד ודיונון?ואוו זה הדבר הכי פחות מקורי ששמעתי" ביל אמר וטום צחק"חבל שלא זכרתי שאני יושבת שורה ראשונה הייתי מוצאת משהו יותר מתוחכם" אמרתי בחיוך מזוייף.
"מה את לומדת?" הקיפוד התבונן בי בלעג "שירה" אמרתי אבל ידעתי שאני לא אצליח.
"כמה נעים להתחיל ברגל שמאל עם תלמידה שלי" ביל אמר משלב ידיים "פאק אתה המורה שלי?!לעזאזל!אני כ"כ פורשת" אמרתי והנחתי את הראש כל השולחן.
"מעולה תפרשי!עכשיו ניהיה מספר זוגי וזה יהיה מעולה" הוא אמר עצבני.
"ביל תרגע" טום לחש לו.
"לא אני לא ארגע!זה היום הראשון שלי פה וככה מקבלים אותי!אז יודעת מה?אני מאושר שאת עוזבת!ושלא תחזרי אליי!"הוא אמר וסימן לי לצאת החוצה.
לקחתי את התיק שלי וקמתי עברתי ליד הדיונון וליד הקיפוד ופתחתי את דלת הכיתה "קוקסינל קוצני" סיננתי וסגרתי את הדלת.
לא הספקתי להתישב על הרצפה והדלת נפתחה מהר ונסגרה בחוזקה "איך קראת לי?" הקיפוד יצא החוצה עם עשן יוצא מאוזניו "ק-ו-ק-ס-י-נ-ל! הבנת?" אמרתי והתישבתי "מה יש לך נגדי?מה עשיתי לך?" הוא אמר לא מבין מה אני נופלת עליו ביום הראשון שלו פה "אין לי כלום חוץ מזה שהרסת לי את החיים" סיננתי קמתי והלכתי משם .
תגוובותת
33>
ותמונה יפה לסיום:
איזה נושייםםםם*-*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
