בלוג עם חיים ואני ללא

השואה

אצלי זה נושא רגיש.. אני לא יודעת למה..

אף אחד מהמשפחה שלי שהכרתי אישית לא מת..

חוץ מסבא וסבתא רבה רבה שלי..

שמנו נר לזיכרם..

אני גם אוהבת לקרוא על הנושא הזה..

המון..

ראיתי כבר יותר מ-30 סרטים וכל מיני דברים בטלוויזיה..

זה מעניין..

עצוב

חודר ללב

לפחות לשלי..

כולם צוחקים.. מכחישים..

לא רוצים לדבר על זה..

"אל תכניסי לי גם את זה לראש! יש לי מספיק בעיות"..

ואני רוצה לדבר על זה!

אני רוצה להרגיש.. ביום הזה..

להשתתף בזה..

ועכשיו לסיפור אחד שמישהו כתב..שמאוד נגע ללב שלי..

כל הסיפורים נגעו לליבי.. היה קשה לבחור:

ילדים רבים, כמעט עירומים, שהוריהם נפטרו והם יושבים ברחובות
עוטי סמרטוטים, גופיהם כחושים להחריד, ועצמותיהם נשקפות מבעד
לעורם הצהוב כעין הקלף. זהו השלב הראשון של מחלת הצפדינה. בשלב
הסופי של אותה מחלה איומה הגופות הקטנים נפוחים ומכוסים מורסות
מוגלתיות. אחדים מהם איבדו את אצבעות רגליהם. הם מתגוללים על
הארץ ונאנקים. שוב אין חזותם כבני אנוש. דומים הם יותר לקופים
מאשר לילדים. אין הם מבקשים עוד לחם, אלא את המוות לבדו.

אם אתם רוצים לקרוא עוד אז הנא:

http://www.education.gov.il/moe/hagut/spr_shoa.htm

השתתפו בצערם.. למענם..

למען, ששת המילונים

3>

הי.. מה קורה?

בזמן הפנוי שלי אני רוצה להכין שאלון על אהבה..

אלא אם כן, יעלו את זה ל'שאלון השבועי' של ישרא.. שלחתי להם.. (אז בהצחלה לי חח =))

ועכשיו נעבור לחפירה קטנה שלי.. שזה קטע קטן.. ממש יפה.. אהבתי.. (בתאריך: 30.4.08):

תאריך: 20.3.08

התאהבתי.. ב: 16.3.08..

את היום.. הרגע.. הזה אני אזכור תמיד

אהבה.. דבר קשה, מסובך.. אבל..

נעים..

ריגושים..

תאריך:21.3.08

הוא חייך עלי..

למרות כל ה"ריבים שלנו"...

אני אוהבת אותו...

אני מקווה שזה הדדי...

שהוא מרגיש את הלב רוצה

לצאת החוצה ולומר:

"אני אוהב\ת אותך"

בידיוק כמוני..

תאריך: 22.3.08

אני מתגעגעת עליו...

תאריך: 30.4.08

אתה יודע הרי שאני אוהבת אותך..

אני גם יודעת שאתה אוהב אותי

אז למה אתה מציק לי?!

למה אתה לא אומר מה שאתה מרגיש..

אני יודעת שאתה מרגיש משהו בלב..

אני לא בטוחה בהרבה דברים..

אבל בדבר הזה אני בטוחה..

אתה אוהב אותי..

ואני אוהבת אותך..

נועדנו להיות ביחד..

אבל אתה לא רוצה להודות בזה..

להגיד לי שלוש מילים:

'אני אוהב אותך'...

למה אתה לא אומר את זה?

למה?

גם אני לא יכולה לומר את זה..

אבל... אתה הבן..

זה ה'תפקיד' שלך..

אני אכתוב את זה..

 למרות, שאני יודעת שאתה לא קורא פה:

'אני אוהבת אותך'..

ועכשיו תורך, להגיד את זה

תמונה מ-ה-מ-מ-ת שאני חולה עליה ויש לי אותה בפון ובמסנ'.. ובכל מקום אפשרי שאפשר לתקוע את זה:

ושיר מהמם:

http://www.youtube.com/watch?v=wVyggTKDcOE

James Blunt - Goodbye My Lover

תחרות הסיפורים הקצרים =]

אז אני פותחת תחרות של הסיפורים הקצרים..

חוקים:

* הסיפור צריך להיות כתוב מ-20 שורות ומעלה

*יש לשלוח את הסיפור עד ה- 10.5 (כולל)

***(אם למישהו יש בעיות להגיש את הסיפור עד אותו הזמן שיכתוב לי בתגובות ואני יאפשר לו תוספת זמן)

*מקום מוגבל עד 15 סיפורים.

*אפשר לפרסם את התחרות בבלוגים שלכם.

*לכל מי שיש סיפור מוכן שישלח לי או באיימל\מסנג'ר: lolit20@walla.com

(אפשר גם לעלות את הסיפור לבלוג שלכם ולכתוב לי תגובה שיש לו סיפור)

בתחלס, זהו..

ואת המנצחים אני בוחרת...

המנצח (מקום ראשון) מקבל:

לינקלוק ב'קרדיט' עד 5 חתימות\מפרידים (לפי בחירתו.. ומיהיה כתוב עליהם) לבלוג שלו =]

מקום שני מקבל:

לינקלוק ב'קרדיט'+שלט לבלוגו (לפי בחירתו: צבעים, גודל ומה יהיה כתוב בו)

ומקום שלישי מקבל:

לינקלוק ב'קרדיט'

בתחרות יהיו שני שלבים:

א. מתוך כל הסיפורים אני אבחר 5-6 סיפורים המועדפים

ב. אני אתן לקוראים לקרוא..

כנראה אני אבקש מכם לבחור את המשפט היפה ביותר בסיפור...

המשתתפים:

1. S-T-N עם הסיפור: ג'וליה. בהצלחה =]

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=525743

2. זוהר עם הסיפור: הכל מעצב. בהצלחה =]

זוהר... מה הבלוג שלך, אם יש לך?

3. מיני מאוס, עם הסיפור: ועכשיו אני יודעת-יתומה. בהצלחה =]

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=547967

ליל הנשף (PROM NIGHT)

תקציר:

נשף הסיום של דונה אמור להיות כייף.

אבל לרוצח,שרצח את הוריה של דונה, יש תוכניות אחרות שהורסות הכל

-חייבת לציין: הוא הרג בסה"כ 10 אנשים בסרט!!!-

דעה שלי על הסרט:

אהבתי! סרט מותח,

אבל לא עד כדי כך מפחיד שאתה משתין במכנסיים..

יש הרבה מתח.. ואת זה אני גם אוהבת מאוד..

אני גם מאוד אוהבת את השחקנית בריטני סנו.. היא ממש טובה =)

ראיתי כבר כמה סרטים שהיא משתתפת ובאף אחד לא התאכזבתי ממנה =)

בקיצור, לדעתי, ש=ה לראות =]

תהנו =]

בהמשך:

הדעה שלי על הסרט NEXT

בכל שבוע (או כמה ימים) יהיו את שלושת הבלוגים המועדפים שלי:

1. מקום ראשון-

בלוג סרטים. בלוג שמציעה על סרטים יפים: (כל הכבוד!)

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=453822

2. בלוג סיפורים+סיפורים קצרים אחרים.  סיפור יפה =] :

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=525743

3. בלוג אישי. אני מתחברת למשברים שם =) :

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=534653

אולי אני אעשה פריצה לפה עוד פעם השבוע.. ואני אוסיף =]

קישורים למגיבים (בגודל הזה):

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=547967

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=525652

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=525743

*פרטים בקשר לתחרות בהמשך =] בגדול =]

היי =]

SUP אנשים?

החלטתי לשנות קצת את הסגנון של משאני מעדכנת וכותבת..

והבלוג יהיה באמת מעניין יותר מבעבר..

ואני אחזור לכתוב כמה דברים נחמדים שלי =]

עשו לי עיצוב מהמם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

חח

לינקוק:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=534653

תודה רבה =]

ממש אבל ממש אהבתי..

ויש לניקלוק גם ברשימות (ב:קרדיט) =]

3>

אמ... אז במה נתחיל..

אז ברוב העדכונים יהיה ככה:

1.סרט\ים חדש\ים שראיתי ואני מביעה את הדעה שלי

הרעיון מהבלוג המוצלח:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=493544&catcode=&year=2008&month=4&day=0&pagenum=1&catdesc=

2.קטע קצר שכתבתי\סיפור שכתבתי

3.קישורים לבלוגים שאהבתי

4.ואני פותחת תחרות לסיפורים של כל מיני בלוגים =]

***מי שרוצה להשתתף יש פרטים בהשמך =]

אוקי..

אז הסרט הראשון שראיתי

סופרהירו

תקציר

ריקי רייקר (דרייק בל) הוא נער דחוי בתיכון שלו, שנעקץ על ידי גחלילית שהגנים שלה שונו. הוא מפתח, כצפוי, כח עצום ועור לא חדיר, ומחליט, כצפוי, להשתמש בכוח שלו לעשות טוב, תחת תחפושת "איש הגחלילית". לו לאנדרס (כריסטופר מקדונלד) הופך לנבל כשהניסוי שלו נכשל והוא "שואב" אנרגיה מבני-אדם כדי שיהיה לו כוח, בעזרת כוח זה

כצפוי, הוא הופך לאיש הרשע של הסרט.  ריקי רייקר (דרייק בל) נאבק ב"שעון החול" ובכל שאר המכשולים העומדים בפני גיבור על, במיוחד טייטס (מכנסיים) מאוד לא נוחים.

דעה שלי על הסרט

סרט קומדיה, מצחיק מאוד

אהבתי. מן הסתם, דרייק בל משחק טוב ומאוד מתאים לתפקיד עצמו.

יש שם גם את השחקנית האהובה שרה פקסטון.

מאוד אהבתי את העלילה ואת הסרט עצמו ובמיוחד הרעיון.

בקיצור, אני ממליצה עליו מאוד =]

בהמשך: הדעה שלי על הסרט 'ליל השף' ('PROM NIGHT')

בכל שבוע (או כמה ימים) יהיו את שלושת הבלוגים המועדפים שלי:

1. מקום ראשון-

בלוג סרטים. בלוג שמציעה על סרטים יפים: (כל הכבוד!)

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=493544

2. בלוג סיפורים (אני אחת המנהלות שמה.. אבל לא בחרתי בו בגלל שאני שם). בלוג סיפור:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=538244

3. בלוג עיצובים. יש שם עיצובים ממש יפים. אהבתי:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=534653

תחרות הסיפורים הקצרים =]

אז אני פותחת תחרות של הסיפורים הקצרים..

חוקים:

* הסיפור צריך להיות כתוב מ-20 שורות ומעלה

*יש לשלוח את הסיפור עד ה- 10.5 (כולל)

***(אם למישהו יש בעיות להגיש את הסיפור עד אותו הזמן שיכתוב לי בתגובות ואני יאפשר לו תוספת זמן)

*מקום מוגבל עד 15 סיפורים.

*אפשר לפרסם את התחרות בבלוגים שלכם.

*לכל מי שיש סיפור מוכן שישלח לי או באיימל\מסנג'ר: lolit20@walla.com

(אפשר גם לעלות את הסיפור לבלוג שלכם ולכתוב לי תגובה שיש לו סיפור)

בתחלס, זהו..

ואת המנצחים אני בוחרת...

המנצח (מקום ראשון) מקבל:

לינקלוק ב'קרדיט' עד 5 חתימות\מפרידים (לפי בחירתו.. ומיהיה כתוב עליהם) לבלוג שלו =]

מקום שני מקבל:

לינקלוק ב'קרדיט'+שלט לבלוגו (לפי בחירתו: צבעים, גודל ומה יהיה כתוב בו)

ומקום שלישי מקבל:

לינקלוק ב'קרדיט'

עריכה:(רואים?!) חח XD

בתחרות יהיו שני שלבים:

א. מתוך כל הסיפורים אני אבחר 5-6 סיפורים המועדפים

ב. אני אתן לקוראים לקרוא..

כנראה אני אבקש מכם לבחור את המשפט היפה ביותר בסיפור...

המשתתפים:

S-T-N עם הסיפור: ג'וליה. בהצלחה =]

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=525743

זוהר עם הסיפור: הכל מעצב. בהצלחה =]

זוהר... מה הבלוג שלך, אם יש לך?

ועכשיו סיפור שאני כתבתי (כבר העלתי אותו לבלוג.. אבל אני רוצה לעלות אותו שוב)

הסיפור מאוד מומלץ.. הוא עצוב ומרגש =]

אז תהנו:

ניקול... הילדה שחייה רק בגלל התקווה...

אמא, למה עזבת אותי? אמא, מה זה אבא? אמא, תגידי, גם לי פעם היה אבא? אמא, נכון אמרת לי פעם שאת

תמיד תהיה לצידי, אז איפה את עכשיו? אמא אני מאוד מתגעגעת!

כך ילדה בת 7 וחצי, חושבת לעצמה. קוראים לה ניקול. אביה חשוד באונס וברצח של ילדה בת 9, כמובן,

שיש לה גם אמא. מאז המקרה עם אביה של ניקול, ניקולס, אימה של ניקול הייתה בודדה היא השקיעה את כל

נשמתה בילדה. בגיל 6 היא הכירה בחור שמכר לה סמים והיא ברחה איתו. מאז ניקול גרה בבית היתומים.

ניקול בוכה המון בלילות, כאשר היא נקה את חצר המשחק או את חדרה היא מלאה במחשבות על אימה.

סיפרו לה גם שלכל ילד וילדה יש אבא, אך, לה לא היה. לפחות כך היא חשבה... היא תמיד הרהרה לעצמה

איפה הוא, אם הוא קיים בכלל, ולמה לא בא לקחת אותו מהמקום הקודר והאפל הזה. אין לה חברים או

חברות. את הכול היא שופכת לפסל של הפיה הקטנה שאימה הביאה לה ביום הולדתה ה-5 ומאז היא שומרת

אותו. היא יודעת שכאשר היא תגדל ותוכל לכתוב ולקרוא, היא תכתבו יומן ותשלח אותו לאימה. אולי גם

תצליח למצוא את אבא שלה! אולי גם אין לה אבא... אולי היא ילדה מיוחדת במינה, כי כך היא מרגישה.

היא מרגישה שהיא לבד אם היא מסתכלת לצדדים היא לא רואה כלום... היא רואה רק חושך... א, כאשר היא

מביטה קדימה, לעתיד, היא רואה נצנוץ, היא מתקרבת עליו עוד ועוד... הוא גדל! היא רוצה להיכנס עליו, אך,

היא רואה שלט שכתוב עליו: "כשתגיעי לרגע שבו תצטרכי להיכנס לתוכו, את תיכנסי!" היא מנסה לצעוד

קדימה, אך, משהו עוצר בעדה. היא לא מצליחה!

עוברים שנים והיא לא מצליחה עדיין להגיע אל הפתח שמאיר לה פנים. היא מגיעה לגיל 9...10...11... היא

כבר נואשת! מלאו לה 12 שנה מאז יום היוולדה היא רואה מיום ליום משהו קורץ לה מבעד הפתח המנצנץ.

משהו מטושטש... נערה... לא... אישה... כן.... אישה... ימים אחדים לאחר-מכן היא התחילה לחלום על איש..

הוא נראה בערך בגילה של האישה... היא מתעוררת כל יום, באמצע הלילה, ליראה האיש הזה. חידה...

בכל יום ויום בשעות הקטנות של הלילה היא כותבת ביומנה. מאמינה שיום אחד היא תראה את אימה, שכבר

שנים רבות לא נמצאת לידה, ותמסור לה את היומן כדי שתוכל לקרוא ותראה כמה חייה קשים בלעדיה.

אמא שלה, כריס, הבטיחה לה שתהיה לצידה בכל רגע... ברגע קשה וטוב... אז איפה היא עכשיו?! ומי זה

האיש שעליו היא חולמת בכל לילה?! רע לה בחיים, היא רוצה למוות! אך, לא! היא מבטיחה שהיא תראה

את אימה יום אחד ותושיב לה ולאימה את השלווה, הרוגע והשקט שהיו לה בילדותה. אולי, אף, תשאל את

אימה איפה אביה? ואם יש לה בכלל כזה?

יום בעיר אחד בזמן שניקתה את חדר האוכל. היא ראתה איש נכנס, מביט באנשים הרבים שעובדים. מביט בה

ומהרהר. הוא ניגש עליה ושואל איפה המזכירות. היא צועדת לכיוון חדר המזכירות והאיש אחריה. היא

עוברת על-יד פינת הסיפורים ונעצרת. פינה שבה מלא ילדים כתבו סיפורים. אך, הסיפור שלה הוא המיוחד

ביותר במינו... שוכן בפינה... ללא ניעה... האיש מביט בסיפור, ניקול רואה שדמעה מבצבצת לו בפינה העין.

הוא לוקח את הסיפור וממשיך לעבר חדר המזכירות. הוא פותח את הדלת ונכנס, ניקול מקשיבה בקשב רב,

למרות שהיא יודעת שזה לא יפה...

"צר לי, אדוני, אינני יכולה לשנות את בחירתך!" אמרה המזכירה בעייפות לאיש.

"אינני מוכן לשמוע! זה או הסיפור הזה או שהפרויקט מבוטל!" אמר האיש והלך לעבר כיוון הדלת.

"חכה, אדוני! אם אתה כל-כך מתעקש... אז תילך למנהלת..." היססה המזכירה

"מצוין!" הוא אמר ופתח את הדלת. ניקול המשיכה בעבודתה ועשתה עצמה כאילו לא שמעה את שיחתם.

"חוצפה! אני אומר לכם! הסיפור הזה חייב להיבחר לסיפור הכי טוב בארץ! אם לא בעולם!" אמר האיש

בעצבנות לפלאפון שצלצל עליו. הוא ניתק הביא בניקול ושאל: " סליחה, גברתי הצעירה, את יודעת במקרה

איפה חדר ההנהלה?"

"כן... אני אראה לך, אדוני" ענתה ניקול.

היא הובילה אותו לחדר ההנהלה והאיש אמר לה: "אני מודה לך מקרב לב!" ניקול רק חייכה חיוך מתוק

לעברו והמשיכה בעבודתה.

מדי פעם היא שמעה בנות מצחקקות ומדברות עליה, על זה שהיא מסתובבת לבד. היא התעלמה מהן.

"ניקול! יש לי בשורות משמחות עבורך!" אמרה המנהלת כאשר חיוך גדול מרוח על פניה. האיש שביקש

ממנה פעמים להוביל אותו למקום שהיה צריך, התקרב בפסיעות איטיות לעברה הושיט את ידו ואמר:

"נעים מאוד, קוראים לי דייויד והסיפור שלך נבחר סיפור בין הטובים בארץ, את מוזמנת לערוך איתנו את

העיתון שלנו 'ראש 1', כמובן שנדאג ללינה ומזון ומימון..." ניקול כמעט ולא קפצה על האיש בחיבוקים.

היא התאפסה על עצמה ואמרה רק: "או!"

"כן... אז מה את אומרת?" שאל דייויד.

"בטח! בטח, שאני מסכימה!!!" צעקה ניקול.

"טוב... אז תסדרי הכול בזוודה... בעוד חצי שעה תחכה לך מכונית בשערי היציאה ומחר בבוקר תתייצבי

בכתובת הזאת" הוא נתן פתק והלך לדרכו.

ניקול נכנסה לבניין מלא אנשים וחיפשה מישהו שיוכל לעזור לה. "ניקול?" היא הסתובבה וראתה נער בן

גילה. "כן?"

"בואי אחרי... אני אראה לך איפה את תעבדי מהיום..." אמר והתחיל ללכת. היא התיישבה במקום עבודתה

שבו הנער הוביל אותה. הוא התיישב לידה מתחיל להסביר לה דברים. "אגב, נעים מאוד, אני גאי" הוא הושיט

את ידו ללחיצה "נעים מאוד גם לי... אני ניקול" אמרה בביישנות.

עברו חודשים רבים, ניקול עבדה במרץ ושמחה שהיא נמצאת שם. לפעמים היא מרימה את עיניה לראות מה

הנער, גאי, עושה. מבטיהם הצטלבו מספר פעמים. היא הסמיקה.

היה זה יום גשום וקודר במיוחד היא נכנסה לחדרה שבו עבדה. ניקול פתחה את האינטרנט והתחילה לקרוא

סיפורים על ילדים בלי בית. היא עצרה בסיפור על ילדה שאימה עזבה אותה בגלל שברחה עם סוחר סמים

ואביה נעצר על חשד אונס ורצח. מסרו שם את שם בית היתומים. דמעה זלגה מעיניה. זה אותו בית היתומים

שבו היא גרה עד לא מזמן... היא חקרה עוד בנושא, ולבסוף גלתה שזו, אכן, היא! דמעות רבות התחילו לרדת.

היא יצאה מהחדר מותירה את גאי מבולבל בחדר. ניקול עלתה לגג, הרוח נשבה כל שיערה התעופף לו. היה

לה קר. אך, שום דבר כבר לא היה אכפת לה. עכשיו היא ידעה מה הייעוד שלה. הייעוד שלה היה למצוא את

הוריה!

***תגיבו***