|
קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½.
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
כזה פוסט על אלוהים אמונה וקצת יותר
זה לא משנה אם אלו רחמים או לא, אני בספק אם זה מעליב אותך או משהו. זו השאלה והטיעונים הרגילים חוץ מכמה דברים שהייתי חולקת עליהם בקשר לכל העניין של רבין למשל, אבל בבסיסם הבנתי את הכוונה שלך. פשוט שהאנשים שם הם לא כל אלה שמייצגים את הדת. אלה אנשים קיצוניים שמקומם בחדר לבן מרופד, סבבה אבל זו לא כל התמונה. ומה לגבי הקיצון השני? שמוכן לתת הכל בשביל שלום? היית לוקח סיכון שכזה, כי יש במצב כזה סיכון.
זה לא עניין של תוכחה "יש אלוהים" "אין אלוהים", "איש איש באמונתו יחיה" לא משנה מה כל וויכוח שכזה נגמר בזה שהשני מאמין באמונה שלו אפילו יותר ויוצא כועס כנראה, הקטע הוא במה אתה מאמין.
אני מאמינה בכוחות של היקום, קארמה איזה שם שמישהו ירצה לתת לזה. אני לא בטוחה שזאת קארמה, אני לא בטוחה שתקבל את מה שאתה נותן. אני מאמינה שתקבל את מה שאתה מאמין בו, מה שאתה "שולח" ליקום, כל החרא הזה של הסוד. כמו הדברים שאתה כלכך לחוץ מהם שלא מפסיקים לאכול לך תמוח, לבסוף הם קורים ואז אתה אומר "ידעתי", אם תחשוב על משהו הוא יקרה... איכשהו.
המבול אולי יהיה, כי העולם מאוד לא מאוזן, עם כל הצונאמים, הסופות, רעידות האדמה, כל מה שנוגס בחלקים של חיינו ולבסוף יכלה אותנו. משהו שכתוב בתנ"ך וכבר אמרתי לך את זה בהקשר הזה, שאפילו הה, של היהודים הבין, טבע האדם לא ישתנה. אנחנו נישאר חארות ולא משנה מה. כל עוד קיימות דתות בעולם שאנחנו מכירים תמיד יהיו קיימות העמדות של האמונה והצד מנגד.
קיים דבר אחד שאני רואה אותו קריטי יותר מהכל, משום מה כל מיני מדינות מצליחות להתנתק מהעניין הזה, לשבור את הראש בדברים כלכך.. שליליים ומיותרים כמו מלחמות, חטופים, רוע. ראשי מדינות, אנשים שעברו כלכך הרבה בחייהם מתעלמים מדבר אחד קריטי, משהו שבאמת משנה. אנחנו צריכים להמשיך להתקיים איכשהו על הכדור הזה, ובאמת שאף אלוהים לא יעזור לנו כאן. אנחנו מתעסקים בהבלי הבלים כל יום, החל מילד שלקח סוכריה לילד אחר ועד למלחמות להרג לדם. על אנשי כל העולם להתאחד על מנת לשרוד.
חח כן זה מצחיק אותי אבל סבבה, זה מה שאני מאמינה בו.
להת'(: | |
מאיפה להתחיל?
אני באמת לא יודעת מאיפה... מהצדק שאני כלכך רודפת אחריו ובעצם זה הצדק האישי שלי שאולי הוא אפילו לא שלי כי ככה חינכו אותי, אליו? או מזה שאני לא מאמינה כמה רחוק אפשר להגיע במעיכת כל שמץ של אנושיות?
אני בטחתי בך כל אלפית המילמטר שבי ושוב ושוב הרסת אותי, ועדיין. יש דברים שאני באמת פשוט לא מאמינה שככ זה. אני באמת בהלם טוטאלי וכלכך בא לברוח מכאן..
הבעיה היא שבא לי לברוח היישר לתוך הידיים שלך ובא לי לסטור לעצמי רק מעצם המחשבה על זה.
אין לי אותך יותר, ויותר חשוב לך אין אותי יותר.
אני לא מבינה איך הרגש האדיוטי הזה עוש ממשיך להבהב כמו אור עקשן בתוכי שלא מוכן להיכבות. והאור הזה שורף, מעלה עשן שחור הוא כבר ממזמן לא טוב. חבל שלא ניסיתי לכבות אותו בזמן. אבל זה לא משנה כי אני לא אפסיק לנות כי אתה רק קורע אותי עוד ועוד שאפילו אין טעם לשאול אם כל ההקדשות האלה הן בשבילי בכלל, כמה עוד מקומות כאלה אתה מסתיר ממני. כמה עוד דברים כאלה אתה מסתיר ממני. כמה שיחות כמה נפשות..
כמה עולמות אתה מסתיר ממני?
כואב לי ואני פצועה. הרסת את הנפש שלי, אני לא מאמינה כמה. הרסת אותי וחרא לי עם זה בא לי לשפשף את עצמי כנגד המדרכה עד שהדם יכסה אותי אני איחנק ממנו ולא תישאר אני.
אתה מבין שזו האחריות שלך? איך אתה יכול לחיות עם זה? עד כמה לא איכפת לך?? אתה פשוט דובר את ליבי.
ונחש מה?
אני אוהבת אותך
וצדק? אויש... עשו לי טובה. כאילו שהוא בכלל קיים.
|
נכתב על ידי
,
9/3/2010 22:43
בקטגוריות a deep breath, befor the fall, Here comes the winter, lost in life's ocean, איה, בלבול, געגוע, חדש, כאב, כמיהה, כעס, כעס/זעם/תסכול/אכזבה, מה דעתכם?, מכתבים אליך, סימן קריאה, סימן שאלה, פילוסופיה, צורך, שאלה, תהיה, אהבה ויחסים, אופטימי, סיפרותי, ביקורת, פסימי, שחרור קיטור
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
נהרות השוצפים את המדבר
הייתי חוצה עולמות כדי להציל אותך, ואני יודעת שאתה לא. כבר לא.
הייתי נותנת את גופי לך אך כבר...נתתי. את נשמתי לך אך כבר השתעבדתי. ומה נשאר?
שבריר שנייה.
ואני מאוד שבירה.
וכשהרוך פונה כלפי חוץ אך יצר הסלחנות לעולם לא ישתלט, אתה כאן. או שמא רק גופך הוא?
וכמו ילדה חצי עירומה בגשם רגל בפנים רגל בחוץ ואתה מחייך אך נסוג לאחור.
הצללה.
הבמה ריקה ופתאום רעש אדיר נשמע. קרעתי אותך. משעשע העניין שאדם קרוע קורע את קורעו.
מיללת כמו כלב חסר אונים מחכה שתתפוס אותי בידיך אך הייתי נושכת. כי כך הזאבים עושים.
ולא איכפת לי יותר מכלום אך יותר מכל איכפת לי מהכל. איכפת לי ממני אך לא איכפת לי. איכפת לי ממך ולא בא לי. או להפך?
להושיט יד והיא תימשך, נפילה. אפילה.
ואז האש כיבתה את המים. וההוא הפיל את ההוא. הה! ניצחון התבוסה. אויבים בנפש.
ואיך הגורל מתהפך על יוצרו! והוא הטיפש המושלם חושב הגורל כי לא מנצח. הוא בכלל איננו, לא חייל, לא אילוסיוניסט, לא האויב. אך יריבים תמיד יש לו וצוחק מי שצוחק אחרון צחוק הגורל. כמה אירוני.
כפי ששם נכתב בנבכי נפשך כמהה נפשי לכתוב אך זה הוא לא מקומה. באשר תלך חלק ממני יגרר איתך, יסחב, מדמם, קרוע. לא יפרד ממך בכל מחיר אך אתה תתעלם ממנו כי אפילו לא תרגיש אותו. וודו?
איש אינו צריך להבין אלא להנות מההיגיון הצרוף השוצף את המדבר באהבתי אליך.
נהרות לא ישטפוהה, כי כבתה אהבתנו ממזמן.
ועתה מה נשאר?
ילדה עירומה עד העצם ורטובה כביום היוולדה. עיניה מישירות מבט אל עיניך המתות.
|
נכתב על ידי
,
2/2/2010 23:45
בקטגוריות a deep breath, befor the fall, lost in life's ocean, איה, בלבול, געגוע, חדש, כאב, כאב פיזי, כמיהה, כעס, כעס/זעם/תסכול/אכזבה, מה דעתכם?, מכתבים אליך, סימן שאלה, פילוסופיה, צורך, שאלה, תהיה, אהבה ויחסים, אופטימי, ביקורת, סיפרותי, פסימי, שחרור קיטור, סימן קריאה
הצג תגובות
הוסף תגובה
הוסף הפניה
קישור ישיר
שתף
המלץ
הצע ציטוט
|
דפים:
| כינוי:
מין: נקבה
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
