חח מאז שנסעת המקום הזה נראה אפל יותר וקצת חסר משמעות הרי בגללך אני מכירה את המקום ומחוברת אליו.
את האמת אם לומר, אני לא בטוחה מהיכן להתחיל. משמאל לימין מקטן לכללי... הכל כלכך דפוק כשאתה לא כאן וקשה לי לשמור על אופטימיות. קשה לי לסגל לעצמי שגרת חיים נורמלית כי מעולם לא הייתה לי אחת שהייתי מרוצה ממנה ולכן קצת קשה לי "לחזור לשגרה", כביכול. אתה הפכת לשגרה שלי כבר במשך יותר משנתיים ופתאום כל הקרציות האלה מתחילות לצוץ. שדים מן העבר. במשך תקופה לא בדיוק ניהלת את כל השיחות האלה אבל בחודשים האחרונים כן וסתמתי במשך די הרבה זמן. אבל זה עמוק מידי ומשפיע עליך, משפיע עלינו. השפיע עלינו.
אני יכולה לדבר כאוות נפשי אך איש לא יטה אוזן. פעם אחת איש עשה זאת באמת ובתמים וכמו סופה שהורסת ומחרבת ומוחקת כל זכר כך הוא נעלם. אני עדיין תוהה אם אמת או שקר היה ומי היה. תם, לא נשלם.
אני דפוקה ומצפה לדברים לא הגיוניים מנער שעוד לא מלאו לו 16 בעוד שאני בעצמי צריכה חופש אך לא מוכנה לתת אותו לעצמי ולא מוכנה להודות בכך בחיי היומיום. אין לי פנאי רצון מקום חשק זמן עצבים כוחות לעוד עניינים שוברי לב אך אני מכורה לשברון. ולא משנה כמה שמשות או חיוכים מזויפים או לא אוסיף לשם שלי, ככל שיהיו, אני עדיין אותו האדם בעל הלב השבור שהיה. שנוטה להיתקף בדיכאון חוזר ונשנה וחוסר חשק בחיים האומללים הללו. אותו אדם חסר כל ערך או משמעות שמפנק עצמו מנת יתר רחמים עצמיים.וכל השטויות על הביטחון העצמי וכל השיחות החוזרות והנשנות עם המורה שלי לנגינה חחחחחחח....
אני אוהבת או שלא. האהבה שלי לובשת בכל יום צורה שונה, מסכה שונה, חליפה חדשה. לועגת לי ומצחקקת עליי בקולי קולות ואני עסוקה באיש ההוא שנמצא כה רחוק. לא משנה עד כמה הוא באמת קרוב.
ואני מתעסקת במה שעוד עלול לקרות כי זאת אני. אינני יודעת לנצל את הרגע כשאני יודעת שהבא אחריו הולך לחרב את עולמי ואילו רק אני רואה זאת כך במקום לחשוב על הרגע שיבוא אחריו. וכן אני פרנואידית ברמות ומתמכרת בקלות. ילדה שאין רוצים להסתבך איתה פשוט כי היא כמו דבק שקשה להסיר. ואולי לפעמים תוהים...למה בכלל? אולי עדיף קרוב...הריח הממכר גורם לטעות אך לא לזמן רב.
וממך התפתח סיפור עליי וניתוח עצמי קטן ויש עוד הרבה מהמקום שממנו זה בא. אני אוהבת אותך בכל צורה ודרך שהיא למרות כל מהמורות הדרך. אך כנראה שעוד לא יהיו כי למרות שהסוף איננו כאן ...
אחזור להית נטולת רגשות כלפי חוץ. רק אז לא נפגעתי ושמרתי את דמעותיי לעצמי (חח סתירה קלה). כפי שכדאי לעשות בימים אלו.
תכלס, בכיף הייתי חוזרת רק שאתה לא יכול ואתה כבר יודע למה. אם אתה חושב שכן..
לילה טוב חברימוס.
דני (וכולכן זונות, יכולות להיעלם, בסדר?? – זה מכוון לכמה בנות ספציפיות)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
