אוקי, אז ככה. היו כל כך הרבה דברים שרציתי לכתוב.. שקרו.. אבל הכל יכול להדחות כנראה.. זה מין קטע כזה.
"גלעד שליט מתחנן על חייו" - זו אחץ הכותרת מני רבות באתרים, בעיתונים ובבלוגים... אז מה? כבר כמעט שנתיים עברו.. כולם לא אומרים את זה אולי.. אבל ברור מה הרוב חושבים באמת... אני כבר ממזמן הפסתי לספור.. בהתחלה.. הייתי כותבת כל עשרה ימים, כמה זמן עבר. כדי לא לשכוח. ברור שהייתי בהלם מכל יום שעבר, אבל ברגע שזה הגיע ל-100 יום, ושנה... התחלתי להבין כמה המצב חמור. אני כבר לא זוכרת מתי הספקתי לספור.. אני חושבת שביום ה- 300 ומשהו.. במצפה כבר תלו שלט- "28.8.08 גלעד שליט יום הולדת נוסף בשבי"
אני לא מבינה את זה. מה הם חושבים לעצמם? האנשים האלה שאומרים לנו לא לאבד תקווה, הולכים ותולים שלט כזה. אז רק להבהרה.. יש עוד יותר מחודשיים עד ליום ההולדת הזה. ולמרות שזה קשה, אסור להפסיק לקוות שהוא יחזור עד אז. זה מאוד קשה, ולא אופטימי, ולא מעודד את המשפחה להיכנס כל יום למצפה כשהם רואים את השלט הזה, וגם לא לנו. הפחד שם תמיד... מחלחל תמיד. "הוא יחזור או לא יחזור.. הוא חי או לא?.." אנחנו לא טיפשים.. אחרי הכל.. עברו כבר שנתיים. אנחנו מבינים את הקושי שבמצב. אבל אסור לנו לאבד את התקווה פה.. כי אם נאבד אותה.. אולי.. אולי זה באמת יהיה אבוד.
אז לכל האנשים הנכבדים, שכותבים בבלוגים שלהם דברים כמו: "דמיינו את שליט המפוחד יושב בצינוק חשוך לבדו. מסביבו קולות בערבית ומדי פעם, מישהו משליך לחדרו ארוחה דלה" או "למי הוא מתפלל, אם בכלל נותרה בו אמונה", כדאי טוב מאוד שתחשובו לפני שאתם כותבים. אתם לא מכירים את גלעש. אתם לא מכירים את המשפחה שלו. אין לכן מה ההשפעה של מה שאתם כותבים עלינו.. אני ממש לא צריכה לראות מישהו כותב שנגמרה לגלעד האמונה, או כמה הוא מפוחד, ורע לו... אני חושבת על זה כל הזמן.. מה עובר עליו.. אם מאכילים אותו.. מכים אותו.. פוגעים.. מטפלים בו.. לא יודעת.. הכל. זה תמיד שם. ולראות אנשים כותבים את זה.. מקשה מאוד עליי להמשיך להאמין ולקוות שגלעד יחזור. אני מבינה שהכל מכוונות טובות.. ואתם רק כותבים את הדעה שלכם. וזה טוב. אסור לשכוח. אבל אתם לא מכירים אותו. למרות שהז קשה. וזה קשה... אני ממשיכה לקוות שגלעד לא מאבד את האמונה. כי זה כבר לא יהיה גלעד...
ובנימה קצת יותר אופטימית.. בתקווה שגלעד אודי ואלדד יחזרו הביתה בקרוב, בריאים ושלמים