טוב. עבר זמן. קרו כל מני דברים. בטיול ממש רציתי לדבר ולהשלים עם מישהו, אבל לא יצא. אחרי כמה ימים חברה שלי נתנה לי אומץ, ושלחה אותי לדבר איתו, היא אמרה שהוא דיבר איתה, והוא גם רוצה שנדבר, ונפתור את זה, אבל לא היה לו אומץ. קיצר, הלכתי, דיברתי איתו.. זה היה אחד הדברים הכי קשים שעשיתי. זה היה מין כזה: בוא אני צריכה לדבר איתך. והוא היה ממש אדיש.. בהתחלה הוא לא רצה לבוא. וכשהוא סוף סוף בא הוא היה כל הזמן עם הפלא.. וענה לי תשובות אדישות. ממש נפגעתי מזה. כאילו.. פאק.. אני לוקחת אומץ ובאה לדבר איתך.. וככה אתה מגיב? אני יודעת שהייתי לא בסדר.. אבל חשבתי שזה עבר.. אחרי השיחה איתו פשוט לא הצלחתי לתפוס את עצמי ולהירגע. פשוט בכיתי. המחנכת שלי הכריחה אותי להיכנס לשיעור, ופשוט לא הייתי מרוכזת. אבל אחרי זה היא הסכימה לי להבריז מאנגלית.. אז הלכתי לצייר כדי להירגע.
היה לי אש לילה- הכנה לחניכים למחנה פסח- היה ממש טוב! כשעשינו להם את הטיול עם החטיפות הם חטפו בטעות גם אותי.. ואז החניכות שלי שהיו איתי מאחורה והחזיקו לי את הידיים כי הן פחדו התחילו לצעוק- יערה.. יערה.. ואני פשוט נשפכתי.. והקשתי לו על הגב ואמרתי לו שהוא התבלבל קרת..
אחרי כמה ימים היה לי טיול עם המגמה לתל אביב לראות תערוכות ומוזיאונים. היה נחמד, אבל קצת חפרני.
וכדי לקצר:
- ריצה כדי לא לאחר להסעה- נפילה רצינית על הכביש- רגל פצועה ומדממת- איחור ההסעה- הגעה בטרמפים לביצפר- בחילות, סחרחורות וכאבים
- אח שלי התקשר- שיחה מדהימה איתו! כמו שלא הייתה הרבה זמן
- הליכה לעזריאלי שהפכה מ-5 דקות ל-20 דקות, ואז בריחה למונית כדי להגיע בזמן
- תמונות של מישהו שממש רציתי לצלם, לעשות לו מסאז', לצחוק איתו ולדבר איתו- אלוהי!
- מולי מהישרדות?!?
- קאופמן או משהו כזה- שדרן ספורט שחיקו בארץ נהדרת.. כמעט דרס את חברה שלי
- ראינו את רן דנקר ועילי בוטנר באם הדרך(?!!), איחרתי להסעה, אז הרכזת מגמה איימה שאני לא יוצאת לטיול הבא.. כאילו שאכפת לי
היו לי מבחנים בספרות- 80, ערבית -86, תנ"ך, אזרחות- לא ידוע עדיין
יצאנו לחופש!!!!!!
היו לי ריכוזים, נשארתי כדי לצייר ולהשלים שעות שחסרות לי- הספקתי בפעם הראשונה לסיים רישום גדול שהתחלתי, לעשות ציור גדול, עוד ציור גדול, והתחלה של ציור בינוני- ואז הלכתי לפגישה של המשלחת
יצאתי למחנה פסח עם החניכים, היה ממש ממש טוב. הם היו תותחים! שרו מורלים כמו מטורפים- בקטע הזה רואים שהם חניכים שלי.. חחחחח
כשחזרתי מהמחנה הרגשתי לא טוב.. התעוררתי מאוחר. כי שכחתי שיש לי ריכוז, והיה לי חום, כאב לי הראש, הייתה לי בחילה, והייתי ממש ממש עייפה, כי לא ישנתי במחנה מכיוון שהייתי צריכה לשמור שלא יצבעו את החניכים שלי, והעין שלי הייתה אדומה ונפוחה, והייתי צרודה, ועקוצה בכל הגוף, ואני עם רגל פצועה, ובכל זאת הלכתי למחנה, ורצתי, וסחבתי תיקים לחניכים, והלכתי ממש מהר איתם.. ועכשיו עוד יותר כואב לי
אבל הכל השתלם, כי החניכים שלי שאלו אותי- איך זה שאת סוחבת לנו את התיקים, בנוסף לתיק שלך, לא מתלוננת, ממשיכה לשיר, לא קשה לך, את לובשת חולצה כחולה, ג'ינס ארוך, עם רגל פצועה ולא מזיעה?!?!?!?!!!!!!!- ועניתי עניתי- המדריך הוא כל יכול! תלמדו...
והיום אחרי הריכוז שוב הלכתי לצייר, עשיתי רישום נחמד, עם הרכבה- קטן. ועוד ציור גדול, להרכבה גם, אבל אני צריכה לצבוע אותו- התחלתי. וסיימית את הציור הקודם שלא סיימתי, והתחלתי אחד חדש שאני גם צריכה לסיים- מחר! ^___^
ואז אני והילונת הלכנו לשיר, ואח שלה היה, וממש התגעגעתי אליו!! חח.. הצקנו לה ביחד כמו תמיד.. והיה קורעעעעע מצחוק!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ואני צריכה לסדר קצת את הראש.. כרגע נראה שאודי יעזור לי בזה.. XD
ומחר, יש לי ריכוז בביולוגיה, ועושים לי בו בוחן! שזה אסור!! :( מ-ב-א-ס-!-!, אחרי זה אניאלך לצייר קצת, ואז יש לי פגישה של המשלחת עד תשע בלילה.
ואין לי חומר למבחן... אז אני אלך להוציא קצת חומר מהאינטנט.. כדי לנסות לא להיכשל..
ביי ^^
כינוי:
smosh :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
