לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

7 דקות בגן עדן


"היא לא דומה, לאף אחת אחרת... לאף אחת שעוברת ברחוב. היא משונה, וכשהיא מדברת... קולה עושה לי משהו קרוב.."


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2008

קראו לי לקבל צעקות


אני לא שונאת את אמא שלי. אבל ממש קשה לי איתה..

באמת.

לא כמו שכולם אומרים שהם לא יכולים לסבול יותר את ההצקות של הוריהם.. והאחים הקטנים שלהם.

אני לא יכולה לחיות איתה יותר.. אני עוד שנייה אברח מהבית.

ברגע שאני אוכל, אני עוזבת!..

הולכת לשנת שירות וחוזרת כמה שפחות הביתה...

אני לא שואלת אף אחד, אם היא תמשיך להתנהג איתי כמו שהיא מתנהגת..

אני פשוט אעזוב! ולא אחזור יותר

אמא שלי לא מעצבנת, היא פוגעת.

היא לא שמה לב כשאני בוכה. היא לא שמה לב שבכיתי היום.. מול העניים שלה.. ובכיתי רציני.. לא קצת..

שכמעט כל השבוע האחרון בכיתי! שכנעט כל החודש+ האחרון בכיתי..

במקום זה..

היא צועקת עליי, שאני לא תורמת כלום! שאני לא בבית..

[היא עברה ניתוח אתמול בפה.. לא משהו רציני] היא צועקת עליי שלא בדקתי אפילו פעם אחת אם היא צריכה משהו.. וזה כל כך לא נכון..אני לא הייתי בבית ביומיים האחרונים. אתמול חזרתי בלילה.. והיום יצאתי להכין דברים לפורים כל היום..

וכשהגעתי הביתה.. רצתי לראות מה שלומה, איך היא מרגישה.. [אכפת לה בכלל? לא..]

היא הרביצה לי עם גרב.. חח.. "הרביצה עם גרב".. פשוט ילדה מסכנה.. רחמים עליי..

אם עוד פעם אחת היא תרים עליי יד לא משנה איך, עם גרב, כאפה, משבב רוח.. אני עוזבת.. ובורחת מהבית.. זין על הכל

 

אני עברתי דברים הרבה יותר קשים והיא בכלל לא הייתה בבית, לא הייתה לראות, לא לשים לב..

אני תמיד שומעת אותה אומרת שהמשפחה הייתה יותר חשובה לה מהמשרה.. איך "היא חיכתה שהילדים יגדלו".. בולשיט.. כשהיא קיבלה אותה אני עדיין הייתי יחסית קטנה.. הפסדתי אמא בחלק חשוב בחיים.. חלק שלאחים שלי כן היה..

 

אני רוצה לעזוב כבר.. אתם לא מבינים כמה..

כשאני אגמור שנת שירות ואתגייס, אני אחזור כמה שפחות

אני אסע לחברים, בני דודים.. לא יודעת מה.. ואגיד שאני צריכה להישאר בצבא. ואחזור פעם בחודש

 

תנסו לחיות בלי האחים שעזרו לכם.. לבד.. כשההורים שלכם מחרפנים אתכם ברמות שלא חשבת שהם יכולים אי פעם להגיע.. לא שמים בכלל לב למה שקורה לכם.. עושים כאילו הם מתעניינים.. אבל כשאתם מספרים להם הם לא מקשיבים.. כל היום עבודה עבודה עבודה.. ובפעם האחת שאתם מעזים להגיד להם משהו.. הם עושים כאילו הם הקשיבו.. ולא עושים עם זה כלום.. וכשאתם כותבים את הפוסט הזה אתם לא רואים כלום.. כי העניים שלכם מלאות דמעות.. והם עדיין לא שמים לב

אני לא חושבת שאניתורמת הרבהההה כמו אחותי.. אני לא חושבת שהם לא עושים בשבילי הרבה. כי הם כן.

אבל זה לא מספיק.. הם מפספסים אותי.

נכתב על ידי smosh :) , 20/3/2008 21:42  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



Avatarכינוי:  smosh :)

בת: 33




4,505
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לsmosh :) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על smosh :) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)