my fucking life

זהו נגמר החופש..

היום זה היום האחרון, ואחריו מתחילים בשגרה..

לימודים,מוזיקה,חברים,ימי הולדת,יציאות ככל שאפשר..

אז למה הפעם זה מרגיש לי שונה? שהכל הולך להשתנות??

אני יודעת שבחופש הזה כל כך השתנתי.. עברו עליי דברים, ששינו אותי מהקצה אל הקצה השני..

הבנתי בדיוק עם אלו חברים אני רוצה להישאר, מי נמצא בשבילי גם ברגעים הטובים גם בקשים..

ובאמת הכרתי אנשים מדהימים, שכל כך נהנתי איתם בחופש הזה..

התאהבתי, צחקתי, התאכזבתי, בכיתי, זכיתי להרגיש את כל הרגשות שאפשר בחופש הזה.. חלק מצדדים טובים, וחלק גם מרעים..

ויכול להיות שאם הייתי יודעת שזה מה שהולך לקרות לי בחודשיים של חופש? מהשיגרה של הלימודים?

הייתי עושה דברים שונה.. אני יודעת שעכשיו כשאני ייכנס לשיגרה,

הרבה דברים שקרו לי יישכחו.. וייעלמו,

או כמו שבימים האחרונים רשום עליי.. " הכל הולך לחמוק לי מבין הידיים"

אז הכל התחיל מעולה, הייתי יוצאת עם חברים, צוחקת..

לילה אחד ישבתי נרשמתי לאיזה אתר, הכרתי כמה אנשים ממש נחמדים (:

הכרתי מישהו מדהים, שתוך כמה ימים התאהבתי בו..

הייתי איתו בקשר כמעט חודש.. וכל פגישה וכל שיחה התרגשתי מחדש..

הכרתי 2 בני אדם מדהימים.. התקרבתי לאנשים ששנה שלמה כמעט לא דיברתי איתם..

אז מצד שני אחרי כל השמחות, בא גם העצב..

איבדתי את הבן אדם המדהים שחודש וקצת עשה לי רק טוב על הלב..

הוא המשיך הלאה ואני עדיין מחכה לו..

אני לא יודעת איך זה יסתיים, אבל כמו שאמרתי, אני מרגישה שזה באמת חומק לי מהידיים, האהבה איתו..

גיליתי שאחרי כמה חודשים טובים שידיד שלי הבריא מסרטן, שוב יש אצלו חשש למחלה..

הייתה אזכרה לסבתא, 6 שנים שהיא כבר לא איתי.. שהסרטן ניצח.. שהיא חסרה לי

הייתה אזכרה לחברה הכי טובה שלי, שגם אותה איבדתי בסרטן הזה.. שגם פה הוא ניצח..

הרבה בכי יצא בימים האלו, גם שלפני וגם אחרי..

יצא לי לחשוב הרבה על מה אני רוצה יותר..

כמו שאמרתי, אני עולה לי', תיכון חדש.. אנשים חדשים.. שגרה חדשה

וכשהגעתי להכיר את המקום, לפני כמה ימים..

נפגשתי עם המורה שלי, והיא הביאה לי שאלה,

שלא ידעתי מה לענות

והשאירה אותי בהרבה מחשבה,.. מה אני רוצה בעתיד, בשנה הקרובה..

למה אני מצפה, לאיזה הרגשות, לאיזה דברים אני רוצה להגיע, איזה דברים לשנות,

ואני רק חשבתי לעצמי, על איך אני לא יודעת מה לענות..

ואז סיפרתי לה, שעבר עליי הרבה דברים החופש, שזה היה הרגשה לא רגילה,שממש הרגשתי בפעם הראשונה..  התבגרתי..

מכיתה ט' לכיתה י', חודשיים.. ועם כל מה שעבר,

הרגשתי כמה התבגרתי.. הגעתי להחלטות בעצמי, התרגשתי מהן, התאכזבתי מהן..

אבל זה קרה.. ורק עכשיו אני מבינה,

החיים שלי ממשיכים מהר.. הם עוברים במהירות..

ויש מצב שבקרוב אני כבר לא יהיה פה, לא יהיה עם האנשים שאני אוהבת יותר..

אני כבר לא יודעת מה יכול לקרות בחיים האלה, הכל לא צפוי ויכול לבוא עליי בהפתעה..

כמו שאמרו לי שאני עוברת,  (ולא,אף אחד לא יודע, פעם ראשונה שאני מדברת על זה, חוץ מהמשפחה ובנאדם שחשוב לי) זה בא לי בהפתעה, מצד אחד רצתי, בכיתי, לא רציתי לשמוע על זה.. אמרתי לכולם שזה שטויות שזה לא יכול להיות..

אבל אז לקחתי את זה ממחשבה שניה..

זה לא לתמיד, זה רק לכמה שנים..

לקחתי את זה מהצד הכי גרוע לצד הכי טוב..

דבר שפעם? לפני שנה? לא הייתי עושה.. הייתי חושבת רק על ההכי גרוע, לא מסתכלת על הטוב שבדבר..

החיים מפתיעים, לפעמים לטובה, לפעמים לרעה..

אבל כאלו החיים, אין אף פעם דבר שהוא מושלם באמת.. לאף בן אדם.. ואם הוא מושלם? הוא לא מציאותי כל כך..

כזאתי המחשבה שלי.. ועד עכשיו נוכחתי לדעת שזה נכון.. שזה באמת ככה..

אז מה אני מאחלת לעצמי החודש הזה?

שהוא רק לימודים? לפני שיתחילו כל החגים?

זה להתחבר.. לכל האנשים החדשים שהגיעו..(כבר התחלתי)

לדאוג לבצפר למוזיקה שלי..

ואולי סוף סוף לחשוף שירים שלי, כם כאלו שרק כתובים, וגם כאלו שהלחנתי.. אולי זה כבר יוציא ממני דברים שאף אחד לא רואה..

להשתפר לימודית, כי כל כך ירדתי וזה לא רגיל אצלי >< וכי צריך להתחיל טיפה להשקיע.. תיכון כמו שאומרים, מאוד קובע לחיים..

אולי לסדר את מה שעובר עליי, עם הבן אדם שאני אוהבת..

לטובה לרעה אני לא יודעת מה יהיה, אבל לסדר, כי אי אפשר להשאיר את הכל פתוח..

ואז יגיע היומולדת, בסוף החודש..

יבוא ליום האחרון של הלימודים, באותו יום לא נלמד גם חח

יחגוג עם כולם בבצפר, בלונים עוגות (נקווה שלא יהיה גם קמח וביצים >< ) החיוך יישאר על הפנים שלי כל אותו היום..

בצהריים יחזור הביתה, יארגן לי תיק.. עם כל הדברים שאני צריכה..

יצא בערב לבלות.. יחזור הביתה.. ולפנות בוקר יסע.. זה יהיה בדיוק ראש השנה.. החג שבו נולדתי.. א' בתשרי.. היום הראשון לשנה החדשה, בתאריך העברי..

או כמו שכולם אומרים.. שכל אחד מקבל איזשהו מתנה לשנה החדשה.. כל המשפחה אומרים? כל החברים אומרים? שאני המתנה הזאתי.. אני לא מאמינה להם ><

אבל באיזשהו מקום, זה מחמם את הלב שככה חושבים (:

להיות באילת, כמה ימים, עם המשפחה שאוהבת הכי בעולם, לחגוג איתם שמה יום הולדת+ ראש השנה..

אחרי זה לצאת עם החברים, גם כאלו שגרים שמה, גם כאלו שבאים במיוחד בשבילי לשמה.. (זה הכי מרגש)

אבל הכי אני מצפה?

זה שהוא, הבן אדם שכבש אותי, הבן אדם שאני הכי אוהבת כרגע..

יגיע, אפילו אם זה יהיה רק לחצי שעה.. שיגיע באותו יום..

שאני יראה אותו, שיגיד לי את המזל טוב הזה, ייתן לי חיבוק.. ואז ילך

רק ההרגשה שהוא זכר, שהוא ידע, ושהוא בא בשבילי..

זה הדבר היחיד שיעשה לי טוב :]

חח וואו, זה באמת לקח הרבה זמן..

אבל עכשיו סיימתי בחיוך :]

פעם ראשונה אחרי המון זמן, שלא חייכתי חיוך אמיתי..

והיה לי חשוב לכתוב את כל זה, לא רק בשביל עצמי, אלא גם בשביל כמה אנשים.. שרצו תשובות לכל מיני דברים..

אז גם אם לא תגיבו, וגם אם אני לא ידע מה אתם חושבים אחרי זה,

הנה.. זה בשבילכם.. בשביל שתבינו עליי הרבה דברים..

ודבר אחרון?!

היום יום הולדת, לאחת הבנות הכי חשובות של החיים שלי..

שאין יום שאני לא שומעת ממנה, או רואה אותה..

אחת החברות הכי טובות שאפשר לבקש..

אז לינורי שלי?!

אין לך מושג איזה חלק בחיים שלי תפסת..

ואין אני כבר לא רואה את החיים שלי בלעדייך (:

שניייייים שאני מכירה אותך.. ולמרות שלא תמיד היינו יחד חחח

אין מצב שעכשיו ניפרד !

לא משנה איפה את תהיי ולא משנה איפה אני יהיה, אני יאהב אותך ותמיד יחשוב עלייך !

אוהבת אותך הכי בעולם!! מזל טוב נסיכה שלי :)

זהו,

ביי ביי אנשים :]