נמ . הפרק החדש להיום.
אוהבת אותכם 33 >
*קצת קצר כי אין לי זמן לכתוב פרקים ממש ארוכים :|*
פרק 53-
אני ביקשתי שהוא יחזור אליי, שידבר, שיגיד שהוא עובד עליי.
שיקום, שיחבק, שילטף שוב, שיגיד שהוא אוהב, שינשק, רק שיתעורר,
אבל הוא לא התעורר, הוא לא זז.
אני המשכתי לבכות, שמתי את ראשי על החזה שלו, והוא לא נשם, הלב שלו גם לא פעם.
פתאום לאט לאט הוא התחיל להיעלם, בהתחלה הרגלים, ואז הידיים,
הראש, ואז כבר לא נשאר כלום.
"טוווווווום" צרחתי,
אבל אף אחד לא ענה,
וטום לא חזר.
עכשיו אני מרגישה איך זה באמת להיות לבד,
פתאום מישהו הגיע מתוך החושך, לא היו לו פנים, לא היו לו רגשות , לא היה אור, לא היו לו רחמים.
הוא אמר שסוף סוף אני לבד, סוף סוף בודדה,
שאני ירגיש מה שהוא הרגיש, את הלבד.
את הרצון הזה שמישהו יעטוף אותך באהבה. אבל אין אף אחד כזה.
אין אף אחד שמחכה לך כשאתה חוזר מבית הספר,
שאין אף אחד שמחכה לך אחריי יציאה ארוכה בלילה,
אין אף אחד שאומר לך שהוא אוהב אותך.
אין אף אחד שמחבק אותך,
שמנשק אותך,
שמלטף אותך.
שאתה פשוט לבד.
אני השפלתי את הראש, הוא צודק.
אף פעם לא הייתי לבד, אני ידעתי שאני גם אף פעם לא יהיה לבד,
תמיד יהיה לי את טום, ואת אמא וקייט,
את המשפחה והחברים.
אני ידעתי שאני בתוך חלום, המחשבות הם אלה שהחליטו מה יהיה לי בו,
רציתי לדעת איך זה להרגיש כשאין לך אף אחד,
כשאתה לבד,
איך זה כשיש את הבדידות הזאת שמכרסמת לך את הלב,
ולאט לאט עושה בו חורים , עד שהוא נעלם, כמו טום.
עד שאין כבר לב , אין רגשות, אין אהבה, אין חיבה, אין תמימות,
אין שום דבר, והמקום שהיה בו את הלב, נשאר ריק.
"מי אתה?" שאלתי והרמתי את פניי,
"את לא תדעי, אם את תדעי, את תשתמשי בזה נגדי " הוא אמר,
ופתאום כבר לא פחדתי, קמתי והלכתי בזהירות אליו,
צעד אחר צעד, בלי לפחד.
ופתאום היה אור עליו וגיליתי את פניו.
זאת הייתה ג'נה.
אבל למה היא פה?, למה היא בחלום שלי?
אולי זה מראה משו?
אולי זה מראה שהיא מנסה להרוס לי , ולעשות לי רע כל הזמן כי אין לה לב?
כי היא לבד, כי אין לה חברות אמיתיות, רק שפוטות,
שהיא תמיד גם אם היא תהיה מוקפת בבנים ובנות,
היא תמיד תרגיש לבד?
ואז פתאום היא נעלמה,
ושוב חזרתי לרחוב,
שוב ראיתי את כולם, שוב יונתן אמר לי סליחה,
ואז שוב טום בא ואמר לי שהוא אוהב אותי ושאני יזכור את זה לתמיד,
ואז שוב המכונית באה , משום מקום,
ושוב היא דרסה אותו,
אני ידעתי שאני בחלום, רציתי לשלוט על הרגשות שלי אבל לא הצלחתי,
ושוב התחלתי לבכות.
טום שנכנס בדיוק לחדר ראה אותי במיטה בוכה מתוך שינה.
ואז פתאום הכל נעשה שוב שחור,
"נעמה.." הוא אמר ברכות,
"נעמה.. מה קרה?" הוא אמר,
ואז התעוררתי,
"טום" אמרתי בחיוך ונישקתי וחיבקתי אותו חזק.
אז עכשיו אני יודעת איך זה להיות לבד חשבתי לעצמי.
"מה קרה? למה בכית?" הוא שאל,
"היה לי חלום, ואתה הופעת בו.." אמרתי,
"ומה קרה שם?" הוא שאל,
"אתה נדרסת ונעלמת, אבל בהתחלה כולם היו שם , ואז ג'נה הופיעה ולא ראו את הפנים שלה, ואז שוב הכל חזר ואז שוב נדרסת ואז התעוררתי" אמרתי קצת בבהלה,
ניסיתי לעכל את זה שהחלום הזה, שהדבר הזה יכול להיות מציאות,
שאני יכולה בכזאת קלות לאבד את טום, להיות לבד, גם כשכולם יקיפו אותי,
להישאר לבד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
