אני שמחה על מי שאני ועל מה שאני.

על כל הדרך הזאת שעשיתי כדאי להגיע לאן שהגעתי.

ואני כן,אני מעריצה אותי על זה. כמה שזה נשמע שיטחי ומטופש.

ואמנם אני רק בת 16,אבל עברתי בשנים האחרונות המון,כרובכם. וכרגע,איפה שאני נמצאת זה המקום הכי טוב שאני חושבת שאפשר להגיע אליו בגיל הזה.

אף פעם לא הייתי באמת מסופקת ממה שיש לי וממה שאני,ועם הזמן זה הגיע.

כשאני מביטה לאחור,ורואה את כל הדברים שחוויתי,האנשים שהיכרתי,הסביבה שטיפחתי, זה מעלה בי אושר,כי המקום שאני נמצאת בו היום-הוא אני.

תמיד הייתי אומרת את המשפט "יש לי הכל,אבל אין לי כלום".

וכנראה בזמן שאמרתי את המשפט הזה הוא היה רלוונטי,כי לא באמת הגעתי לשם-למקום של הסיפוק.

וכן סופסוף אני שם.

אז "יש לי הכל,ויש לי הכל".

וזה לא אומר שיש לי הכל מבחינת הכל. זה אומר שכל מה שיש לי אני מסופקת איתו,גם אם לכם זה ישמע ככלום,לי זה הכל.

אני מרגישה שזה הזמן שלי.

לפרוץ אל העולם.

אני רוצה להיות מעצבת אופנה. והרצון הזה הוא דבר אין סופי,שאם לא אממש אותו ארגיש כאדם מת.

עיצוב אופנה-עמית.

אי אפשר להגדיר את זה אחרת,זה פשוט אני.

אוקי,כל הספקות בזמן האחרון גרמו לי רק לרצות את זה יותר. והיו הרבה ספקות,ופחדים וחששות,אבל אם התגברתי על כולן והתשובה היחידה שמצאתי היא שזה הייעוד שלי,אז מי אני שאתווכח?

אי המימוש הזה,היחיד,שמפריד ביני לבין הגשמת החלום היא-לא מאמינים בי מספיק.

האמת שאני לא יודעת אם לא מאמינים בי,אבל יותר בכיוון של לא משקיעים בי מספיק כדאי שאפתח את זה. כן,זה כבר יותר הגיוני.

אני צריכה את התמיכה,והעידוד,והדחיפה הזאת מצד ההורים-דבר שאין לי, כי הם לחלוטין מתעלמים.

אז אולי אני אשמה שאני לא יושבת להם על הצוואר ומעודדת אותם לזה

אבל אני לא יכולה לעשות הכל. זה צריך לבוא לבד,מהם. מה שלא קורה.

אם אני אסתמך עליהם זה יקרה לי רק עוד 5-6 שנים.

ולא,הגעתי לפני כמה זמן למסקנה,שאם ארצה באמת להיות משהו בתחום הזה,משהו גדול בעולם,אצטרך לפעול מעכשיו. ולא לחכות ללמודים מקצועיים וכל הבולשיט כמו שכל מעצב מתחיל עושה ובסוף מוצא את עצמו עם חנות בדיזנגוף.

אז זהו שלי זה לא יקרה.אבל איך אוכל להמשיך ללא ההשקעה הזאת מצד ההורים?

אני לא יודעת מה אעשה,אבל מה שבטוח שהזמן שלי הולך וגוזל,ואני מתחילה להריץ עיניינים,ואני מקווה שאני באמת יזיז ולא רק יגיד כמו שעשיתי עד עכשיו. ואני אומרת את זה מגיל 12 בערך.

עידכון בהמשך המסע אחר החלום בקרוב.

משפט:

גם ללא כלום אפשר למצוא את הדרך אל האושר,רק תחפשו.

זה חד פעמי שאני ככה מעדכנת באופן חסר חשיבות.

אני פשוט חייבת לארגן לי את כל התוכניות איפשהו,ופה זה המקום הכי טוב שמצאתי.

טוב,אז השבוע בהחלט הולך להיות מעניין,מה בתוכנית?

יום ראשון-לעשות ערב בנות כמו פעם.

יום שני-בבוקר לסיים שיעורים בכמה שיותר דברים וללמוד צרפתית. בערב-סרט עם עדן.

יום שלישי- לנסוע ליום כיף בת''א,לים,ואז לשופינג-בערב לא ידוע עדיין.

יום רביעי-בבוקר לא ידוע,בערב הופעה של אינפקטד בפארק.

יום חמישי-נוסעת לב''ש כנראה לאיזה שבוע.

*בטוח שיהיו שינויים.

צריכים להספיק בין לבין:

-לשפץ את החדר.

-ללכת למוזס.

-להיפגש עם דייב.

-להיפגש עם אליסה.

-הפוסט הזה ימחק בקרוב,זה סתם אירגון מחשבות.

שוב מוצאת את עצמי בישרא.

והפעם,זה רק אני ועצמי.

כתיבה חדשה,אווירה רגילה,ריגושים מפתיעים בפתח.

יומן מסע ביני לבין עצמי,

על המסע שלי אל עולם האופנה יחד עם הגשמת החלום הגדול.