נזכרתי בזה בגלל הפוסט האחרון של מריה אנטוניה http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=615822
היא דיברה על העובדה שהיא חתכה את עצמה בגלל שהיא ראתה את הסרט סודות כואבים.
גם אני ראיתי את הסרט, הייתי בערך בת 16 וחצי, וכשראיתי אותו חשבתי שהוא הזוי מידיי ושבחיים אני לא אעשה דבר כזה.. אחרי כמה חודשים באותה שנה, התחלתי לעשן סמים והיה לי לחץ עצום של לימודים ואהבה שהייתה לי והכל הוביל לדכאון טוטאלי שהייתי שרויה בו במשך הקיץ , לא ידעתי מה לעשות, ניסיתי לחתוך את עצמי ומאז חתכתי את עצמי כל יום .
משום מה אהבתי את ה"חוויה" הזו, הכאב, הדם, האדרנלין..זה נעשה שגרתי, והיום ישש לי צלקות בזרועות, בבטן ובידיים כתוצאה מזה.
אני בשום אופן לא מעודדת את זה! אני כבר לא עושה את זה, למרות שזה בוער בי לפעמים....השנה חתכתי את עצמי ביידיים ומאז אנשים מסתכלים עליי עקום ברחוב, המשפחה שלי שואלת על זה ואני ממציאה תירוצים עלובים, אני לא יכולה ללכת עם מכנס קצר/מיני או בגד ים בגלל שיש לי הממווןן צלקות , בנשף סיום לא נהנתי בגלל שלבשתי חצאית שהגיע לי לגבול שבים הברך לצלקות ושמתי גרביון שחור שקוף ופחדתי כל הערב שיראו את הצלקות אז ישבתי כל הזמן. לשכב עם אנשים (לשכב עם מישהו מסוים במקרה הזה...) עשיתי רק בחושך ורק פעם אחת מאז שחתכתי את עצמי -שנה וחצי
בקיצור זה לא שווה את זה... אל תעשו את זה, זה לא יעשה אתכם טובים יותר, יפים יותר,מוכשרים יותר, משוחררים יותר.
תכבדו את הגוף שלכם ואת עצמכם ! אני יודעת שאלו לא המילים שתצפו מחותכת לשעבר, פרו אנורקסית תגיד, אבל זה מנסיון אישי וכואב מאוד...
תודה.
ד.א.
אני מחר חוזרת ללמוד, חוזרת לכושר ונאלצת לעבוד :( מחר יש לי יום ממש קשה במיוחד מבחינת עבודה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
