מחקתי שוב את כל הפוסטים.
והעברתי את הבלוג מספר, עוד 24 שעות זה יהיה מספר חדש.
אני לא יעדכן על כל מה שקורא לי כל יום.
אני יעדכן ויכתוב רק את הדברים החשובים בחיים שלי.
על האהבה, החברים והקשיים.
כן ויש הרבה.
-
הכרתי לפני כמה ימים מישהו,
שנהפך להיות חצי מלבי.
אני אוהבת אותו. פשוט אוהבת אותו.
אבל אני מתביישת בעצמי, הוא כל כך מקסים ויפה.
ומה אני? אני סתם ילדה,
פשוטה וטיפשה ששונאת את עצמה.
ארקש? אם אתה קורא את זה,
אני רוצה שתדע.
שהכרתי אותך, ואני בחיים לא רוצה לאבד אותך.
אני אוהבת אותך3>.
~
מחר אני מתחילה להתנדב בחווה טיפולית,
עם אוטיסטים ועיוורים וילדים עם קשהים.
אבל אני שמחה שאני עושה את זה.
כי זאת חוויה, וגם זה עושה טוב בלב לעזור לילדים כאלה.
לא לכולם יש מישהו שיהיה איתם,
ולפעמים סתם ידבר איתם.
לפעמים הם צריכים מישהו שיביא להם חיבוק, או סתם יהיה חבר.
ואני מקווה שאני יצליח להיות המישהו הזה.
~
אתמול היה לי ערב קשה,
הייתי בסוג של דיכאון.
הסביבות 6 החברה הכי מדהימה ביקום התקשרה אלי,
ושאלה אותי אם באלי לצאת סתם לשבת בחוץ.
אמרתי לה שבכיף,
יצאנו אני היא ועוד ילדה.
ואז התחלתי להיות קצת בדיכי,
ישבנו בפארק, החברה השניה דיברה בטלאפון עם חבר שלה.
והתרחקה מאיתנו.
ואז כבר לא יכולתי וסיפרתי לחברה השניה מה אני מרגישה.
והתחלתי לבכות.
למה הייתי בדיכאון, כי אני שונאת את עצמי, את המראה שלי,
אני שונאת להיות שמנמנה.
כן אני שמנמנה, ולמי שמפריע יכול פשוט ללכת להזדיין.
בקיצור,
שנאתי את עצמי.
ופחדתי שהבאדם שאני כל כך אוהבת.
לא יאהב אותי, כשיראה אותי.
למרות שלא איכפת לו מאיך שאני נראת.
ככה הוא אומר לי תמיד.
אבל הוא כל כך מקסים ויפה, ואולי מגיעה לו מישהי אחרת יותר טובה.
בקיצור, אחר כך החברה שדיברה עם חבר שלה בפלאפון,
הלכה. בלי לומר ביי אפילו.
ואז בסביבות 8 אני חושבת שלחתי לה ס.מ.ס והיא לא רצתה לדבר איתי,
כנראה כי לא סיפרתי לה מה קרה לי.
אבל היא הלכה. לא ידעתי מה לעשות.
אני כל כך לא רוצה לאבד אותה בגלל זה >:
ואחר כך התקשרתי לארקש, ודיברתי איתו.
והוא אמר שהוא לא יאמין לי בחיים שאני אוהבת אותו.
באותו רגע הלב שלי כל כך כאב והתחלתי לבכות.
וניתקתי לו בפרצוץ.
אחרי זה הוא סינן אותי, והחברה השניה הלכה, היא הייתה חייבת.
אז ישבתי ברחוב, בתחנה נתושה בקור,
ובכיתי.
וניסיתי לתפוס את ארקש, והוא ניתק כל הזמן עד שפעם אחת
הוא אמר לי,
חלאס.
והלב שלי נשבר, לא הפסקתי לבכות.
בכיתי בלי הפסקה, כל כך כאב לי, חשבתי שזהו אנחנו לא נדבר יותר.
אבל אחר כך הוא שלח לי ס.מ.ס,
שאני יתקשר אליו,
בסוף התקשרתי.
ודיברנו, והבנתי שזה לא הסוף.
וכרגיל הקול שלו חימם אותי ועשה לי אושר כזה בלב.
והוא אמר שהוא מצטער על הכל,
וגם אני הצטערתי.
אני אוהבת אותו כל כך.
כרגיל דיברנו שעה ומשו בטלפון<:
והבנו שאנחנו מאוהבים, והוא הצליח להוציא אותי מהדיכי שהיה לי.
אני לא רוצה להזכר בדיכאון הזה בכלל.
אני חושבת שמצאתי לי את האחד.
אני מאוהבת3>.
עריכה: 30.11
פאק כמה טיפשות בבנאדם אחד?
למה אני כזו מטומטמת?
נגמר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
