Heart needs a home. It's a dark and empty road when you're alone

בזמן האחרון המצבי רוח שלי משתנים בצורה קיצונית.

או שאני בדיכאון נוראי

או שאני על גג העולם

על שני מצבי הרוח האלה אני לא משתגעת, אבל זה פשוט לא נפסק.

לכל מי שתוהה מה מצב הדיאטה שלי (יש כזה?) לא נשקלתי מהפעם האחרונה שכתובה כאן

וזאת כי הייתי מפוזרת מדי כדי להתקשר לקבוע תור, ועד שכבר קבעתי להבוקר

הוא נדחה בשל חוסר ביקוש לדיאטנית (קופ"ח עלאק).

וזה ממש חסר לי, אני חייבת את המעקב הזה אחרת אני מאבדת את עצמי, אני חייבת להיות חזקה הפעם,

מגיע לי, כמשהי שזו לא הדיאטה הראשונה שלה (אבל האחרונה כן!!) אני מוכרחה להודות שיש סיפוק עצום

כשאתה נמצא בגוף שאתה רוצה להיות בו, או לפחות גוף שתהיה מספיק שלם איתו כדי להיראות איתו גם בלי ללבוש אוהלים,

גוף שתהיה מספיק שלם בשביל ללכת איתו לחברים, בשביל לצאת קצת, בשביל להכיר אנשים (אל תנסו להגיד "העיקר זה מה

שיש בפנים" כי אתם יודעים שזה לא נכון, זה חשוב, אבל זה לא הכל).

השביתה הזאת משגעת אותי, ביה"ס שלי, כפי שהיה כתוב בידיעות בשבת הוא אחד מבתי-הספר שימשיכו לשבות

במקרה של צווי מניעה. החוסר שיגרה הזה מוציא אותי מדעתי, אני משתדלת ללכת כמעט כל יום למכון כושר,

יוצאת קצת, אבל כמה אפשר?

הייתי.

"גשם בחוץ, וזהו חורף עצוב בשבילי.

 כובע גדול על הפרצוף, רק שלא יראו שזה אני...

- - -

ואולי, מחר יהיה יותר טוב, את תראי

מחר יהיה יותר טוב, בשבילי..."

אה, כן

חג שמח!