מדהים איך בני אדם משתנים...

זוכרים את תקופת השביתה??? אני כל כך שמחה שהיא הייתה, הספקתי ללמוד כל כך הרבה דברים על עצמי וממש השתניתי.

כל הערכים שלי השתנו, אם זה טוב אני עדיין לא יודעת....הלוואי והייתי יכולה לעמוד לפני שני שבילים ולהחליט האיזה מהם ללכת, בלי הרבה התלבטויות, יותר מזה! הייתי רוצה לדעת מה יהיה לאורך הדרך ומה יהיה בסופה...

בזמן השביתה לא היה לי שום דבר לעשות, לא היו לימודים ככה שמצאתי את עצמי כל יום בסטודיו,רוקדת.

אני כל כך רוצה להמשיך ולהתרכז בריקוד, אבל עם כל הלחץ הזה מסביב זה מאוד קשה.

אמנם אחד הדברים היחידים שממנו אני נהנת בימי הקושי הוא הריקוד, אבל כשאני מסתלת על זה תמיד נדמה לי שאני צריכה להוריד הילוך.

אני פתאום מרגישה שאני מזניחה את הלימודים שלי, הם כבר לא עיקר חיי, הם כבר לא מעניינים כמו פעם.

אני קמה כל בוקר וחושבת על היום הכייף שמחכה לי בסטודיו אחרי בית הספר.

אני כל כך רוצה לא להזניח את הלימודים, שהכל יהיה במידה, גם הריקוד. הייתי אומרת שאני מוכנה לוותר על שיעורים, אבל ברגע שאני מוותרת על שיעור אחד אני לא מרגישה טוב נפשית...

אני כבר לא יודעת מה לעשות...

איך זה הגיוני שהדברים משתנים ככה?,שסדר העדיפויות של אדם משתנה ככה?, שאנשים משתנים ככה?

אולי אין הגיון החיים...וזו רק אני שמנסה לחפש אותו....

i wish i could be free

forever, yours

dawn