My Pointless Life

מרגיש את הסוף...

זה דואך.מתפוגג...

זה קשה...זה מתיש ומייאש!

אבל התוצאה שווה את זה..

ואמנם,זה עדיין לא נגמר.

האם באמת "כל סוף הוא התחלה של משהו חדש?"

יתכן.

הייתישם.
וזה היה נחמד.

אהבה עוטפת חזק.

ללכת ברחוב.נשיקות חפוזות על השפתיים,ידיים מרגישות אלו את אלו.וקולך שקורא לי בשמי.

והצהרת אהבה אחריה.

והעולם כאילו נעצר,או התפוצץ..זה לא חשוב,כי בזמן הזה היינו רק שנינו.ולא היה שם עוד דבר.

וראיתי אז,בשניה ההיא,בין הכלום לבין ההכל,זוג מתחבק.וגם אילו רציתי,לא יכולתי אני למצוא בקרבי,בליבי,שמץ קנאה.

כי הייתי שם,כמותם.ושוב נעלמו ונשכחו כלא היו,כשאר העולם,ביני ובינך.

ושפיים שלא מצליחות להפרד,וידיים שלא רוצות להפרד.והייתי שם,כולי.ובוא בזמן ריחפתי במחוזות אחרים.

ותחשות אהבה אין סופית,עד כדי מבוכה מניעה אותי בין עצמי ולשפתיים שמולי,ולכל שמתלווה להם.

ובשניה ההיא,כשהשפתיים לא הסכימו להפרד והידיים הרגישו כיד אחת,וכל רצוני היה למשוך את הרגע הזה

עד לנצח הבא-האוטובוס הגיע.