מנשמע? =]
הרשו לי לפתוח את השיחה הנ"ל באיזושהי נימה אופטימית כלשהי,
אחרי הכל אופטימי זה הדבר האחרון שמורגש אצלי עכשיו.
מה איתי? מנסה לקחת את הכל בקלות, אבל המצב העכשווי די מקשה.
במיוחד כשיום כיפור ברקע.
וואלה, היום הזה לא כ"כ הגיוני.
הגעתי למסקנה הזאת היום, ועוד אפשר לומר שאני בנאדם מאמין.
אז ככה. אנשים עושים חטאים כל השנה.
פוגעים באנשים, משקרים, מקללים, ואז ביום כיפור צמים, מבקשים סליחה, ויאללה מסיבה.
זה ל-א הולך ככה. פשוט לא.
בנאדם שפגע בי אנושות ויבוא לבקש ממני סליחה- איך אוכל לסלוח לו?
אחרי הכל, יום כיפור מחייב אנשים לסלוח לאנשים אחרים.
איך אוכל לסלוח מעמקי ליבי ביום הספציפי הזה, אם זה לא באמת מה שאני מרגישה שאמור לקרות?
אני באמת חייבת לסלוח??
"אם ה' סולח, מי אני שלא אסלח? "
אכן אמרה שמנסה להצדיק את הסליחה.
אבל עדיין. איך אני אמורה לסלוח לאדם כזה? א-י-ך-? לאדם שפגע בי יותר מכל דבר אחר?
אוקיי. אז גם אני לא בנאדם תמים וטהור.
גם אני מרכלת, גם אני מרביצה לאחותי, וגם אני שיקרתי לא פעם בחיים שלי.
ואיכשהו, אני לא מחשיבה את עצמי לאדם רע.
אני לא אומרת שאני טלית שכולה תכלת, ממש ממש לא. להיפך. אני הכי לא תמימה.
אבל כשאני צופה בעצמי מהצד, אני מבינה שהמעשים שלי, לא כאלה חמורים. אני לא חושבת שיש אדם שפגעתי בו במכוון. אין כזה דבר אצלי. אני לא בנאדם כזה. אם פגעתי במישהו זה בעקיפין, ומבלי להתכוון.
ישנם 2 מצבים:
א. אנשים שאתה פוגע בהם בעקיפין- והם לא מודעים לזה, ולכן, זה לא באמת פוגע בהם (כמו ריכולים למשל) אבל למרות זאת, אתה מבקש סליחה מאותם האנשים, כדי לנקות את המצפון שלך.
ב. אנשים שאתה פוגע בהם במודע- אנשים שבמכוון פגעת בהם, או עשית להם משהו.
עשית מעשה שידעת שהוא לא בסדר, שידעת שהולך לפגוע בהם, ולמרות זאת, עשית אותו.
לאנשים מהסוג הראשון- אינלי בעיה לסלוח.
אני חושבת שגם אני מהאנשים האלו.
לאנשים מהסוג השני- הראש, והלב, פשוט לא מסוגלים לסלוח.
איך אוכל להוציא מפי את המילים "אני סולחת" במקרה ויבואו לומר לי סליחה?
מטרת הסליחה- להראות למי שחטאת לו שאתה מצטער.
מטרת הצום- להראות לה' שאתה מצטער על החטאים שלך, ואתה צם במטרה לכפר עליהם.
אחרי המעשים הללו, (הצום, והסליחות) ניהיה נקיים מחטאים שוב.
אז בואו ונראה אם הבנו נכון- נפגע באנשים, נחטא, נרצח, נגנוב, נאנוס, נקלל, נעשה כל העולה על רוחנו כל השנה, וביום כיפור אחד, 24 שעות תמימות, נצום, נבקש סליחה, וניהיה טהורים שנית?
אוקיי. אז בואו נודה לה' שהוא נותן לנו את ההזדמנות השנייה הזאת. אז יש דרך חזרה אחרי הכל-
כל מי שחטא יכול לכפר על מעשיו ולהיות טהור שנית.
אבל מה עם כל אלה שחטאו להם? כל אלה שנפגעו? הם אמורים לסלוח? בכוח? גם אם זה לא מה שהם באמת מרגישים שצריך לקרות?
בקיצור.. כנראה שאין דרך חזרה.
ח-י-י-ב-י-ם לסלוח.
אבל בואו ננסה להגיע להבנה- לא עדיף שפשוט ניהיה בני אדם יותר טובים?
אחרי הכל, ואמרתי את זה גם פעם, הכי קל זה לפגוע ולבקש סליחה אחרי זה.
והצד הנפגע- חייב לסלוח, גם אם הוא לא באמת מרגיש שזוהי הדרך הנכונה.
הוא סולח, למרות ששם עמוק בפנים- הוא שבור. פשוט שבור ולא יכול לומר.
לעומת זאת, הצד הפוגע מסופק. "סלחו לי" הוא אומר.
אוקיי. אז הפגוע נשאר פגוע, ולפוגע סלחו. איזו קארמה מטורפת יש ליום הזה =/
(אני ממש ממש לא מזלזלת ביום הזה. יום כיפור זהו יום חשוב. אבל בואו נודה בזה. כל מי שנפגע- כיצד יכול תוך יום אחד לסלוח? )
בכל מקרה אנשים. אל תתביישו לבקש סליחה.
בקשו סליחה מהמשפחה, מהקרובים אליכם, מה' בעצמו.
בקשו סליחה, ונסו להיות אנשים יותר טובים.
תתחרטו על המעשים שלכם- באמת.
אחרי הכל, לפגוע ולבקש סליחה- ככה, זה לא הולך.
סליחה היא חלק מקבוצה של מילים. המעשים צריכים לבוא ביחד איתה.
סיימתי את ההקדמה שלי כביכול.
כעת, ארצה לבקש סליחה כנה, סליחה אמיתית ועמוקה, מכל מי שפגעתי בו בעקיפין או במכוון, או כל מי שמרגיש שפגעתי בו או עשיתי לו עוול. אנסה לשפר את עצמי לקראת השנה הבאה. מבטיחה.
ואני?
בתוך תוכי יש כמה אנשים שעדיין לא סלחתי להם. סלחתי/שכחתי.
יש דברים שלא סלחתי גם לעצמי עדיין עליהם.
אני מנסה לשכוח מהדברים האלו, אבל לא מצליחה. פשוט לא.
וכדי לפתוח דף נקי, עם עצמי לפחות, עשיתי פה את הרשימה של הדברים האלו. הם לא רבים, אבל על דברים כאלו, זה לא שאני לא יכולה לסלוח- פשוט הם נשארו פתוחים. אףפעם לא שמעתי התנצלות או בקשת סליחה. לכן, אי אפשר לומר שיש כאן על מה לסלוח, אני פשוט מנסה לשכוח, ולא הולך.
א'- לעולם לא אשכח על זה שרבת איתי על כ-ל-ו-ם. פשוט על כלום. על זה שאני לא מתייחסת אלייך? שאני לא מדברת איתך? מתרחקת? לא נפגשת? האשמת אותי בזה שאני אומרת WHATEVER כל הזמן, בזה שיש לי יחס מזלזל. אתה הוא זה שלקראת הסוף דיבר אליי בצורה מזלזלת ולא מכבדת, ואףפעם לא דיברו אליי בצורה שכזו. היינו ידידים במשך חצי שנה ואחרי לילה אחד, פשוט הפסקת לדבר איתי. מחקת אותי מהמסנ. כשניסיתי לדבר איתך אחרי חודשיים שלא דיברנו, פשוט אמרת שאתה תרגיש צבוע לדבר עם אדם כמוני, וגללת לפניי את רשימת החסרונות שלי. הצטערתי שניסיתי בכלל. כנראה שאחרי חצי שנה של התכתבויות אינסופיות במסנ, וטלפונים בלי חשבון, היה לי יותר מידי אכפת ממך.
הרגשתי כ"כ פתטית, כמעט בכיתי באותו לילה. היית ממש חשוב לי, אבל אחרי השיחה הזאת איתך הבנתי שכנראה אתה לא שווה את זה. אחרי השיחה הזאת התגברתי עלייך די מהר. מאותו רגע היית כלום בשבילי. אבל לשכוח את ההשפלה ההיא? טיפה קשה.
ב'- לך, לא אסלח על מה שעשית לי. פשוט לא.
אם איכשהו חשבת שאני אדם בלי רגשות, או מישהו לנצל אותו למטרות הפגת השעמום- ממש טעית.
היית הידיד הכי טוב שלי והרגשתי הכי קרובה אלייך. יותר מכל אחד אחר.
דיברנו לילות שלמים בטלפון, במסנ, דיברנו על שטויות, והעברנו את הזמן. חצי שנה דיברנו אחד עם השני.
זה נשמע לי כ"כ הרבה אפילו לומר את זה.
ביומולדת שלי, הדבר שהכי שימח אותי היה אך ורק הטלפון שלך ב12 ולא שומדבר אחר.
רק תראה כמה היית חשוב לי. ביומולדת שלך לעומת זאת, ניסיתי להשקיע כמה שיכולתי.
ניסיתי לשמח אותך כמה שיותר, אבל איכשהו פשוט מאותו יום הרגשתי שאתה מתרחק ממני.
הפסקת להתקשר, לשלוח הודעות, וכשאמרתי לך את זה פשוט האכלת אותי בחארטות "אני כל היום נוהג, בגרויות, אין לי זמן, אני בקושי בבית " כשבאותו זמן שלחת הודעות לחברה הכי טובה שלי. אין לך זמן עלאק. יכולת פשוט לומר לי שוואלה, אין לך כוח לזה יותר. שאתה פשוט רוצה להתרחק.
זה לא היה מפריע לי, והיינו יכולים לסיים את זה בצורה יפה. אבל אין לך ביצים. פשוט לא. חפרת לי ימים ולילות עליה- שהיא מתרחקת ממך. שהיא מתרחקת ואין לה אומץ לומר לך את זה בפרצוף. שנאת את זה. אבל אז הלכת ועשית לי בידיוק את אותו הדבר.
שלחתי לך אסאמאסים ואמרתי לך כמה שאתה חשוב לי, ולא ענית לי.
כ"כ התייאשתי. הרגשתי פשוט פתטית. במקרה שלך, כבר בכיתי. לא שלטתי בזה.
פעם שנייה שזה קורה לי- רק שהפעם זה הרבה יותר חמור. היית חשוב לי הרבה יותר ממנו, ופגעת בי פי מיליון יותר ממנו. ואני ממש לא מגזימה. מי ייתן ולא תרגיש לעולם את מה שאני הרגשתי בכל הזמן הזה,
אבל כנראה שזה לא אכפת לך. כנראה שלפגוע באנשים זה פשוט בטבע שלך. בחופש הגדול כבר התחלתי לעבוד. לא הייתי ביבנה כמעט כל החודשיים. לא היה לי מחשב בכלל. כשחזרתי הביתה יום לפני שהחופש נגמר התחברתי למסנ וראיתי שמחקת אותי+ חסמת אותי מהמסנ. שלא נדבר על זה שהבטחת לי, שלא משנה מה יקרה, אתה לא תמחק אותי אףפעם, גם לא הבנתי מה כבר עשיתי לך שבגללו מחקת אותי. איך יכולת? מה כבר עשיתי לך שגורם לך להתייחס אליי ככה?
אתה מתייחס יפה רק למי שפוגע בך. כנראה שמגיע לך להיות עם אנשים כאלה. אנשים שאני יודעת בידיוק מה הם חושבים עלייך, ולעולם לא אגיד לך. תישאר איתם, נראה לאן תגיע.
י'- לך, איכשהו, אני סולחת כל פעם מחדש.
ההתנהגות שלך גובלת בחוצפה.
כל שנה אותה ההתנהגות בידיוק- פוגעת, מבקשת סליחה, פוגעת, מבקשת סליחה, יאללה. נמאס.
נמאס כבר לסלוח לך. תמיד ניסיתי לעזור לך בכל מה שיכולתי. ניסיתי להיות איתך הכי גלויה שאפשר.
ואת? מה את עושה? יושבת באמצע שיעור, עם מבט תמים על הפרצוף שלך, ואומרת "הייתי אצלו בבית, וקראתי תהיסטוריה שלך ושלו" .
את לא מתביישת תגידי לי?#@ את בסדר!@?!@?!
זאת פשוט חדירה לפרטיות. גם אם הוא היה נותן לך אותה, שתקראי, לא הייתי מצפה שתעשי כזה דבר. אם חשבתי איכשהו שאת חברה שלי, אין. זהו.
את לא יכולה ללכת ולקרוא שיחות פרטיות ש-ל-י עם הבנאדם. פשוט ל-א. אין לך זכות פשוט.
"נסי להבין אותי" זה מה שאמרת לי. זה לא מעניין לי תתחת. לא צוחקת איתך. יש לך פשוט חוצפה לומר לי דבר שכזה. כבר הייתי מעדיפה לא לדעת. במקומך, הייתי מתביישת. זאת התנהגות פשוט שפלה, מגעילה, ואני ממש לא צריכה להיות עם בנאדם כמוך. כנראה שכ"כ רצית לקרוא את זה, עד שלא חשבת על ההשלכות. את חטטנית, והחטטנות הזאת תעלה לך בחברות שלך עם אנשים. אם אי פעם פגעתי בך איכשהו- אני באמת מצטערת מכל הלב, אני לוקחת אחריות על כל מה שעשיתי לך (לדברייך) אבל אני רוצה לסיים עם זה. בואי נגמור עם החברות הזאת. אני לא רוצה את זה. בואי נסיים את זה יפה. בלי טינה, בלי כעס, בלי כלום. אני פשוט לא רוצה להיות קרובה אלייך יותר. את פוגעת בי כל הזמן, ואני לא רוצה להמשיך ולקחת חלק במשחק הזה.
זהו כביכול. פרקתי פחות או יותר את מה שאני מרגישה.
כמובן שהיו עוד כמה ידידים בדרך, שהלכו, נעלמו, חברויות שהתפרקו.
אני עדיין חושבת עליכם. אבל פחות. כואב, אבל פחות.
אני מקווה שזה ייעלם עם הזמן.
פה ושם, בטח עוד יהיו אנשים שפוגעים, אבל אני כבר הרבה יותר חזקה.
הרי אתם יודעים איך זה- מתחשלים עם הזמן.
אני מקווה שאוכל להשלים עם כל הדברים שקרו, מקווה שאוכל לשכוח.
לקראת כיפור, אני אעשה את חשבונות הנפש שלי- ואתם את שלכם.
באמת שאני מצטערת אם אי פעם פגעתי במישהו,
מאחלת לכולם כל טוב,
שלכם תמיד,
NATALY
בבלוג זה
בכל הבלוגים
