לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים האמתיים שלי בעולם הפיקטיבי שלי


יש יותר אנשים מבני אדם

Avatarכינוי:  Life Is Just A Nickname

בת: 34

ICQ: 230640087 

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2008    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
242526272829 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

2/2008


אוטוביוגרפיה ב-5 חלקים
            
             1 אני הולכת ברחוב.
               בור עמוק פעור באמצע המדרכה.
                אני נופלת פנימה
                אני אבודה...חסרת אונים
                זה לא באשמתי.
                לוקח לי יובלות למצוא את דרכי חזרה.
 
              2 אני הולכת ברחוב.
                בור עמוק פעור באמצע המדרכה.
                אני מעמידה פנים שאני לא רואה אותו.
                אני שוב נופלת פנימה.
                אני לא מאמינה שאני שוב באותו מקום.
                אבל זה לא באשמתי.
                עדיין לוקח לי המון זמן למצוא את דרכי חזרה.

              3 אני הולכת באותו רחוב.
                בור עמוק פעור באמצע המדרכה.
                אני רואה אותו שם.
                אני עדיין נופלת פנימה... זה ההרגל.
                עיניי פקוחות.
                אני יודעת איפה אני.
                זה באשמתי.
                אני יוצאת מייד החוצה.

             4 אני הולכת באותו רחוב .
                יש בור עמוק באמצע המדרכה.
                אני עוקפת אותו.
 
              5 אני הולכת ברחוב אחר.
 
 
אני לא הולכת לוותר עליך עד שאני אעקוף אותך
נכתב על ידי Life Is Just A Nickname , 29/2/2008 13:03  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צריך דקה כדי להבחין במישהו ,יום כדי לאהוב אותו , אבל צריך חיים שלמים כדי לשכוח ממנו.....


אוח...הייתי כל כך עצבנית אז פשוט התחלתי להרחיב את האוזן ושהגעתי ל10 הפסקתי.

אולי אני באמת פסיכופתית כי זה הדבר היחיד שהרגיע אותי-הכאב.

אז אני כבר חודש וחצי בלעדיו כבר.זה באמת הדבר הקשה ביותר שעברתי בזמן האחרון.

היו לי כל כך הרבה הזדמנויות להתחיל קשרים עם כל מיני סוגי גברים.ובאמת שכל אחד יותר מדהים מהשני.

כן נו בסדר אני יודעת שאני דפוקה..כי אני פשוט לא מצליחה,יש בי עוד תקווה שנחזור ושניהיה יחד כמו פעם...

כל יום אני כותבת לו מכתב-אבל אלו מכתבים ששמורים אצלי בתוך מחברת כי לעולם אני לא אזכה לתת לו אותם.הוא פשוט שונא אותי.

לא יודעת מה הסיבה שהוא כל כך שונא אותי אבל ממה שהצלחתי להוציא ממנו הוא אומר שרק באשמתי אנחנו לא יחד.

ועוד אחרי שהוא גילה שהייתי עם אנשים אחרי הפרידה והיתנשקתי ועשיתי דברים..זה עוד יותר גרם לו להיתעצבן ולהגיד את המילים הכואבות ביותר:"עד עכשיו לא שנאתי אותך על מה שעשית,באמת שלא אבל עכשיו אין לך מושג כמה אני שונא אותך.אל תיתקשרי אליי יותר בחיים!את לא תיראי אותי,לא תישמעי ממני לעולם!!! *ניתוק*"

אחח זה היה הדבר הכואב ביותר שיכל לצאת מהפה הזה שלו...ולחשוב שפעם לא יצאה מהפה הזאת מילה אחת שלא קשורה לכמה שהוא אוהב אותי..

אני ניזכרת במה שהיה לנו פעם ואני פשוט לא יכולה להפסיק לבכות.אלפי אנשים קינאו בנו ואמרו לי את זה גם:"אני רואה אותך ואותו בחופה"...אני לא אשקר אני גם חשבתי ככה.שאני והוא זה לתמיד,היה לנו דבר מדהים זה לא הגיוני בכלל.באמת מה שהיה לי ולו היה מיוחד.אין את זה להרבה אנשים...

אני לא מבינה למה הוא בכלל כועס עליי..הרי בגלל הצבא הדפוק שלו הכל נהרס וכשהייתי כל כך צריכה אותו הוא שם עליי זין ונעלם ופשוט חיפשתי חום מאדם אחר...ומצאתי...אבל לא את החום שלו..

אלוהים איזה רגעים עברנו יחד כל מקום שאני עוברת בו אני ישר מחייכת ואומרת "אה,פה איתן נישק אותי פעם ראשונה..פה ככה..פה ככה..."תוך כדי שעולות לי דמעות..

אוף אני לא יכולה בלעדיו,להיתגבר עליו זה הדבר הכי קשה שעברתי אי פעם ואני בטוחה שאני לא אצליח לעולם...אני פשוט יודעת שזה לא משנה שהוא לא אוהב אותי יותר אני כן אוהבת אותו ואהבה אי אפשר להעלים לעולם...במיוחד לא את מה שאני מרגישה..

הכל בגלל צבא מיזדייין!!!!!!זה לא משנה באשמת מי ניפרדנו,אני פשוט יודעת שאם כל הגיוס הזה לא היה קורה,לא היינו ניפרדים לעולם...

יש לי איזשהו ידיד בקרבי שיש לו את אותו הסיפור בדיוק!!!!והוא כתב משהו שפשוט לא יכלתי להפסיק לבכות בגללו:

 

שכבתי על המיטה ככה סתם בצבא , בלי קשר לעולם ב-2 בלילה ורק חשבתי , חשבתי עליך.. טוב כנראה שיש ביננו כמייה מטורפת כי אחרי 10 דקות היתקשרת . בכיתי איתך , כאב לי עליך, היתגעגעתי נורא . התחלנו להעלות זיכרונות מתוקים , ומחרמנים , ומטריפים . צחקנו , אמרנו מילות אהבה , לחישות געגועים. אמרת שאת רוצה, שאת מיתגעגעת , אמרתי גם , ביקשת תשובה משמעית , שאלנו מה יהיה איתנו ? אבל לא היתה לי תשובה נסיכה שלי . היה לי קשה , נורא קשה , קרעת לי את הלב . שאלת אם זו שיחת פרידה , ושתקתי ... בכית דם והרגעתי אותך הצחקתי אותך , נורא נהנו , דיברנו שעות . עד שנירדמנו ... עדיין בלי תשובה ... איזה עולם עכזר למה אי אפשר רק לאהוב וללכת עם זה הלאה לא משנה מה יהיה. למה אי אפשר פשוט להעלם אתה והיא לאן שזה לא יהיה. רק אתה והיא שאין אף אחד ברקע , אף אחד שמפריע , אף אחד שפותח עניים , אף אחד שלא ימנה ממך ליראות אותה , להיות איתה , רק אתה והיא בעולם משלכם , פשוט לאהוב אותה וזהו . למה תמיד הסביבה צריכה להשפיע ולהרוס הכל , למה תמיד צריך להיתחשב במה שיחשבו אחרים, חברים , משפחה ... אני אוהב אותה בכל ליבי . אני רוצה לקחת אותה איתי ולהעלם איתה , שאף אחד לא ידע איפה אנחנו ולא יתקשר לישאול ולא יתעניין , בלי תשובות , בלי שאלות מיותרות , רק אני והיא . למה אי אפשר להיכנס למיטה להיתחבק , להיתנשק , לכבות פאלפונים , להיות רק אני והיא שם בין הסדינים לעולמים . למה??? למה ??? אני אוהב אותה והיא אוהבת אותי , מה זה לא  מספיק ? אם לא ? אז מה שווה האהבה? למה להיתאהב ? מה זה יתן ? הרי מתי שהוא זה יגמר לא? אנחנו נריב.. , כי אנחנו לא מיתראים הרבה , הרי יש לי צבא באמצע. ואז ידידות/ים מהעבר  , הווה ועתיד יתקשרו ישלחו הודעה , או סתם יגידו שלום ואז הקינאה תישתולל לה ותאבד כיוון משני הצדדים ואז מה ? ואז החברים יגידו: מה אתה עושה איתה? מה אתה הומו ? חוזר על 4 כמו כלב? למי אכפת שילכו לחפש לא מקשיב להם! אתה לא זוכר את קובי?שהלך לקרבי ונישאר עם חברה שלו ורק ניפגע מזה שלא ראה אותה כימעט??

אז מה אתה רוצה גם ? מה אתה מזוכיסט ?! למה אני לא יכול פשוט לקחת אותה ולהעלם קיבינימט מהעולם המזורגג הזהה??!!!!! , לא להקשיב לאף אחד .. שלאף אחד לא יהיה מה להגיד ולא תיהיה קנאה , ולא יהיה לי צבא על הראש ויציאות מחורבנות של פעם בשבועיים , שלוש , ואני יוכל להשקיע את כולי בה ורק בה ??

ולא יהיה כלום רק אני והיאאא!! מה ביקשתי  ??? ביקשתי שקט , חום ואהבה , זוגיות מוצלחת , וזהו לא ביקשתי מיליון דולר ולא ביקשתי את מיס עולם , רק אותה איתי לנצח. יום אחרי השיחה היא שלחה לי הודעה מלווה בתמונה מתוקה שלה : "מאמי שלי אל תוותר עלינו כזה מהר, אני אוהבת אותך! " היא אפילו לא מבינה ... מסכנה שלי , יפה שלי , נסיכה  שלי רציתי רק אותך , רק אותך איתי לבד בעולם האכזר הזה . ועכשיו בגללו את כבר לא שלי. בגלל הצבא שהורס לנו , בגלל החברים שאומרים , בגלל האמון ששברתי , בגלל החיים הקשים שמחייבים נטישה מתי שזה יגיע ובגלל המציאות האכזרית שאנחנו חיים בה. כנראה שלאהוב זה לא מספיק בעולם הזה , צריך גם לדעת לעצב אותה ולשים זין על כל העולם , אבל כנראה שזה לא הולך לנו , כי יש לב אוהב ויש שכל חושב וכנראה שהשכל יותר מתוחכם ומושפע . מקווה שתימצאי מישהו שישמור עליך רק לו ויאהב אותך מכל הלב , ויקח אותך למקום שאני לא הצלחתי .

 

 

למען הפרוטוקול..

אותו ידיד שרשם את המכתב דווקא כן ניסה לצאת מהצבא וכן התחרט שניכנס לשם..הוא הסביר לי שהוא היה פעם בדיוק כמו איתן אבל עכשיו הוא כל כך מיתחרט,הוא ביקש שאני אוציא אותו מזה לפני שיהיה מאוחר מידי אבל כשלא הצלחתי הוא אמר...לא נורא,גם חברה שלי ניסתה ולא הקשבתי לה ולמדתי דרך התחת כמו שאומרים,את לפחות ניסית..

 

והינה מה שהוא כתב על הצבא:

צבא .. מה אני יכול להגיד עליו .. אתה בן 18 צעיר עם מוטיוצייה , רוצה להיות קרבי
לתת מעצמך , אתה מיתגייס לקרבי ובסוף מקבל
כזה זרנוק גדול ולאף אחד לא אכפת.
אתה עומד במחסום כמו בן זונה מסכן תחיים שלך
בפעיליות יורים לך על הראש אתה מאבד את
חברים שלך בפנים! אבל כל זה לא חשוב כי ברגע
שהיסתבכת הופכים אותך לשעיר לעזאזל . לעומת הבן אדם החכם ששם זין על המדינה והלך
להיות ג`ובניק , עשה כסף , קנה מכונית , הכיר
בחורה שהוא אוהב , למד , הוציא מהצבא מיקצוע
וחי כמו בן אדם .
אז מה היה שווה לי כל השנתיים האלה?? מה? בישביל התעודת לוחם המיזדיינת שאני מקבל ? שמה היא נותת לי ללכת על אזרחי באוטובוס עם
נשק? למה היתגייסתי ביכלל לצבא?
היתי שבועיים בצבא עכשיו .. הגעתי לבסיס אמרתי למפקדים שלי שאני לא
רוצה לצאת לפעילות לא רוצה ליתרום , לא רוצה
לסכן תחיים שלי יותר בשביל המדינה הזאת שרק
חרא אני מקבל ממנה . הם אמרו לי את זה חד וחלק :  
"אחי אתה כבר בחרא הזה אין מה לעשות הינו צריכים
לחשוב על זה קודם , תסרב פקודה תיכנס לכלא , תיצא
מקרבי , תיהיה במיפקדה , תיצא הביתה פעם ב-11
יום ומה זה יתן לך ? לא תיהיה עם חברים שלך ,
תיסבול  שם , להיות ג`ובניק בקריה אתה כבר לא
תיהיה ,  מאוחר מידי , פיספסת תרכבת , עדיף לך
לסיים את השנה המיזדיינת הזאת , יהיה מה שיהיה
ולעוף מהצבא הזה קיבינימט"  אני חוזר לפלוגה הולך לישון וחולם על חברה שלי
לשעבר ולא מבין למה ? למה  הפסדתי אותה
בישביל הצבא הזה למה? והיא היתעצבנה שכשאני יוצא
הביתה אני לא איתה כל היציאה , אז זרקתי אותה
אחרי חצי שנה שהינו ביחד והלב שלי ניקרע . עברו ככה שבועיים והיא שונאת אותי , היא לא
רוצה ליראות אותי אפילו , לא רוצה לדבר איתי . נימחקתי מהחיים שלה. היום יום ראשון ה- 3-18 הגעתי הביתה בשעה 5
וחצי בערב , אין לי חברה , אני במינוס 1500 שקל
בבנק , ומה שאני רוצה זה רק לישתות אלכוהול
ולישכוח מהכל עד שיעברו ה-369 יום הערורים
האלה בצבא. את כל החרא אני כבר אכלתי ואני יתמודד איתו ,
אבל אם יהיה לי בן עוד כמה שנים . אני יגיד לו
במישפט אחד .. אל תיתגייס לקרבי! שום דבר לא שווה את זה !

 

 

אחח כמה טוב לשחרר את מה שיש לי להגיד..

לילה טוב...אוהבת המון3>

נכתב על ידי Life Is Just A Nickname , 10/2/2008 22:49  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





1,503
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , משוגעים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לLife Is Just A Nickname אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Life Is Just A Nickname ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)