החיים האמתיים שלי בעולם הפיקטיבי שלי

כמה שכואב לי להגיד....

אז כניראה שכן...

היינו בסדר שבוע!!!!!!בלי לריב שזה הישגגג...

הוא התחיל לדבר איתי שוב על הקרבי המיזדיין הזה סעמאאאק ערס...

מיתברר שזה לא ירד מהפרק...זה עדיין אצלו בראש.

דיברתי איתו לילה שלם...הסברתי לו כמה שזה לא טוב להיות חייל קרבי כשיש משפחה ובת זוג קצת בעיתיים...

דיברתי ודיברתי,הסברתי והסברתי,שעה ו10 דקות לא סתמתי תפה...רק כי כל כך היה חשוב לי שיעשה את הבחירה הנכונה.

יומיים לאחר מכן שאלתי אותו מה עם זה?וכמו כל גבר,כניראה שהוא לא הקשיב למילה ממה שאמרתי באותו לילה כי התשובה היתה:"אנ'לא מוותר על קרבי." ואנחנו מדברים על בן אדם שלפני שהתגייס חשב רק על איך הוא יוצא מהצבא...אלוהים ישמור אבל שמעתי על פול מקרים כאלה וזה ניקרא "מורעלי צבא"-אנשים חלשי אופי שניתן לשנות להם את ההחלטות כפי שברצון המסגרת הנוכחת.הם אנשים ממש מפגרים אבל שיהיה להם בכיף.

הסברתי לו מה זה יעשה לקשר שלנו:"תקשיב,הקשר שלי ושלך חרא קקי פיפי זוועה טפו איכס...אני ואתה כן רוצים להמשיך את הקשר הזה...ובמקום הזה שאתה נימצא בו יש מלא קשים כי אם תרצה ואם לא הצבא הזה מרחיק אותנו וגורם ל80% מהבעיות שלנו.זה הולך ככה:

ג'ובניק=חברה,כסף,מכונית,ישיבה במזגן,טלפון,אוכל משמין(אושר!!!!)

חייל רגיל=צרות עם החברה,מינוס בבנק,יציאות סבבה,קריעת תחת בקטנה..(סביר..)

קרבי=אין חברה כי היא לא עמדה בזה,יציאות זוועה,משפחה שבקושי רואים,חברים,קריעת תחת בלתי יתוארת בשביל עוד 200 שקל,סיכון שלא תיחיה עוד 5 דקות,טראומות,חברים מתים וכו'(חרא של דבר!)

ניסיתי להסביר שאוליייי נוכל לתקן את העיות שלנו איפה שהוא נימצא למרות שזה יהיה נורא(!!!!)קשה...

אבל הבן אדם עקשן (מזל שור) וכניראה גם חסר לב...כי כשהסברתי לו שבקרבי זה 100% כישלון.ואפשר מעכשיו ליזרוק את הקשר הזה לפח.הוא אמר:"אוקי,אני עדיין בראש של קרבי".

וזה לא שנתתי לו לבחור פשוט הצבתי בפניו את העובדות הקיימות שאם הוא הולך לקרבי ידוע מראש ש"ים ואיתן" כבר לא יהיה שם בעל משמעות בפני עצמו.אני פשוט לא מוכנה לעמוד כמו נידונה למוות ולחכות שזה יקרה.אני מעדיפה ליסבול קצת עכשיו מאשר לרצות להיתאבד כשזה יקרה.

הבן אדם מוג לב..כי ה' שבשמיים יודע על כמה דברים ויתרתי בשבילו...דברים שאני אתחרט עליהם כל חיי...דברים קטנים וגם גדולים.בואו נגיד שמדינת ישראל אולי יכלה כבר לדעת מי זאת ים ישראל מזמן...כן כן...היו לי הצעות מפתות שאי אפשר לסרב להן.אבל ידעתי שזה מצב רגיש ואם אני אקבל את ההצעות אפשר לישכוח מאיתן.אז אמרתי בשום פנים ואופן לא!!!!

היו המוןןןן דברים כאלה,זו היתה רק דוגמא.אבל וויתרתי על הדבר הכי חשוב והכי גדול בחיי שאני לא ארחיב עליו כאן.ואני פשוט בהלם כמה בןאדם יכול להיות מרושע ולא להיתחשב.

ועל מה???על זה שאבא שלו היה בגולני...???אבא שלו היה עושה לי שיחות על הבוקר ובצהריים כל יום כל יום...שטיפות מוח היה עושה לי כדי שאני אוצי לאיתן את הקרבי הזה מהראש.ולהפתעתי.לאיתן הוא לא היה אומר כלום.כאילו זרק עליי וואחד משימה ולכי תיתמודדי..

ואני חותכת את הגרון אם זה לא קשור גם לחברים שלו האידיוטים..."חיל הים"-הרב הראשי (ט'חחחחח) "צנחנים"(סתם רב מתלמד) וה' ישמור כמה שהם אידיוטים כאילו סבבה לפחות קח דוגמא מחברים חכמים "מודיעין רגיל"-בן אדם שהיה בביוטכנולוגיה בעל כושר שיפו מדהים וכו' וכו'....אבל לאאא...הוא יקח דוגמא מ"צנחן" שמרביץ לבנות ואלכוהליסט ו"חיל הים" שדיברתי איתו לפני 10 דקות בטלפון ואמר לי שקרבי זה חרא דבר והוא גם אידיוט לא פחות=]אם לא יותר...

קיצר....אני מתוסכלת..

אבל היי אני לא אתן לאף גבר לדרוך עליי(למרות שנתתי כבר=\)

מה לעשות אהבתי אותו.אני עדיין אוהבת...

חייל יקר שלי,מה ניהיה ממך?למה אתה לא יכול להתחשב בי קצת.

חשבתי שאתה אוהב אותי..

אתה לא מבין כמה כואב לי?

שיהיה מאוחר מידי...אתה תבין שהית צריך להקשיב לי.

אחרי כל מה שנתתי לך...קיוויתי לקבל חזרה...

אולי אם תקשיב לאבא שלך תבין כמה הוא מצטער שהוא הלך לגולני הזה ואם תישאל את חברים שלך תבין שהם חושבים שקרבי זה חרא...

נימאס לי לחזור על שוב ושוב,אז בהצלחה לחייל הכי מדהים בצה"ל.רק אל תבוא אליי אחר כך ותיתנצל...אני אהיה שבורה מידי ויהיה מאוחר מידי.

מיצטערת בשבילך שויתרת על כימעט שנתיים....מדהימות אחרי הכל...אהבתי אותך...אני אמשיך לאהוב.תודה שפתחת לי את העניים חייל יקר והראת לי שאני סתם ילדה תמימה וטיפשה..

מקווה שיום אחד מישהו יאהב אותי כמו שאני אוהבת ויתן לי מעצמו 100% כמו שאני נותנת...מישהו שלא יתנהג אליי כמוך...ועם כמה שכואב להגיד.אני לעולם לא אחזיר אותך לחיי...מיצטערת אבל סבלתי מספיק,בגדת בי,פגעת בי,ניפרדת ממני 70 פעם,נעלמת לי,איחלת לי למות בהודעה של מישהי ולבסוף...לקחת לי את הדבר האחרון שנישאר לי.ואז הבאת לי את המכה האחרונה ששברה אותי יותר מהכל-ויתרת עליי...

קיוויתי...שפעם אחת אהובי,תיתיחס אליי כמו שאני מיתיחסת אלייך,ותיתן לי מעצמך כמו שאני נותנת מעצמי.והכי חשוב שתיהיה אדם בפני עצמך ולא תגיד-אבא שלי היה-אז גם אני..אבא שלך בגד...אז גם אתה?(עכשיו שחושבים על זה..עשית את זה)

טוב אני סתם מאריכה את זה...כי קשה לי ליגמור את זה...

אני אוהבת אותך...ומיצטערת בשבילך...

אנשים מחפשים חיים שלמים מישהו שיאהב אותם כמו שאני אוהבת אותך...ואתה שיש לך את זה...ויתרת עליי...

"יש אנשים לא מוצאים אף פעם מקום שכזה..."

Fuck you for making me cry again.. but i still love you..

נישכחת מליבך אך מבטך לנצח ישאר איתי...

פעם הייתי מאושרת....פעם..

אני לא מאמינה שזה באמת ניגמר...

4 חודשים..

על כל חודש אני מיתאבלת..

כל חודש ניהיה יותר גרוע.

רק בחודש האחרון הבנתי שאני שווה משהו...נתנו לי להרגיש ככה...ולא כמוהו..שרק נתן לי להרגיש שאני לא שווה כלום!

נתן לי להרגיש שכולם לפניי ואני בסוף...מישפחה,צבא,חברים...אפילו הכלב של השכן...ורק אז אני...

כמה זמן לא שמעתי אותו אומר לי שהוא אוהב אותי...כמה זמן לא הרגשתי נאהבת..

זה לא מגיע לי ואני יודעת את זה!!!!הכי קשה לי מהכל...זה לישמוע חברות שלי מדברות על חבר שלהן...כמה הוא מדהים,כמה הוא ניפלא,כמה הוא קונה לה,כמה שר לה,כותב לה...סעעמאאאקקקק..!!!!

ולא לא..שלא תבינו לא נכון...גם חבר של חברה שלי בצבא...(בעצם..כימעט כל חבר של חברה שלי בצבא והוא מודה לאלוהים על החרא שלה אפילו)ותאמינו או לא..אבל חבר של חברה שלי תמיד שם בשבילה!מהשניה שהוא חוזר לבסיס ועד לשניה שהוא יוצא הוא עסוק בלשיר לה שירים ולשלוח לה פרחים ולהגיד לה כמה הוא אוהב אותה וכמה היא מדהימה ולהגיד לה אחרי כל מישפט שלישי כמה הוא אוהב אותה ועזבו את זה כשהוא חוזר הוא תמיד עסוק ב"איך אני אפתיע אותה?" בתקופת הבצפר הוא היה מחכה לה בשער עם פרחים,ובערב תמיד זה היה מתחיל במיסעדה ובזה שהוא מחזיק לה את היד ומחמיא לה על כל דבר שקיים בה.ואיך אפשר בלי לקחת אותה אליו שהחדר מואר רק בנרות ופרחים על המיטה...ודובי ענקי שכתוב עליו "התגעגעתי אלייך"...וחברים??לא בא בחשבון!!!עד שהוא רואה את אהובתו אחרי שבוע.."מי חושב על חברים בכלל..שיצאו למסיבה או לאנשהו..הם יודעים תמיספר שלי אם בא להם לדבר."

לפעמים זה נישמע לי כמו חלום..איזה כייף לה שיש לה חבר כזה..

אבל אז מנפצים לי את הבועה ואומרים לי "הלו,תיתעוררי...כל גבר מיתנהג ככה כשהוא בצבא ומחוץ.זה שהחבר שלך מיתנהג אלייך כמו למריונטה זה את נידפקת שאת איתו!"

אבל..אבל...אני אוהבת אותו!! "אז?את מוכנה לכזה דבר?"

אוח אלוהים..כמה הצעות לצאת קיבלתי...מ...(1,2,3....) 8 גברים שונים שמבטיחים לי הרים וגבהות...כל מילה שניה זה "נסיכה שלי" "אוצר שלי" "מלאך שלי" "פרח שלי"...ואני כולי המומה...גברים מיתנהגים ככה?אז למה הוא ל....ואז ישר תמיד יהיה מישהו שיצעק עליי..."קוקי תיתעוררי נשמה..להיות בזוגיות זה להיות הכי מאושר,הכי מחויך,הכי מחוזר...וזה שאת תמיד בוכה,תמיד רע לך,פוגע בך בלי הפסקה..זה לא אמור להיות ככה!!!"

לפני יומיים הרגשתי חלשה בכל הגוף..שכבתי במיטה חיכיתי למילה טובה ממנו...אבל...כמו תמיד הוא אמר לי את המילים הכי לא נכונות..סגרתי את הטלפון ובכיתי...(הדבר היחיד שאני ממשששש טובה בו בזמן האחרון) הרי מה נישאר לי?אין לי כלום בחיים האלה...רק אותו...כל החיים שלי ממש זבל...(אני לא ניכנסת לזה...) רק הוא האור בקצה המינהרה..האור שאני רצה אליו...אבל מה שמיתברר זה שהוא בעצם הפנס של הרכבת שתירמוס אותי...לא נישאר לי כלום...לא נישאר לי למה לחיות...את טיפת הכבוד האחרונה שלי נתתי לו...קיוויתי ליחס שונה אחר כך..אבל לא...דיבורים ועוד דיבורים ללא שום מעשים...הדבר האחרון שהיה לי נתתי לו!!!אני כל כך מיתחרטת...כל השבוע זעקתי מכאבים...שוכבת כולי משותקת לא יכולה לזוז...והוא?אפילו לא מיתקשר....לא שואל לשלומי...לא מבקש לצאת...רק כדי להיות איתי יום אחד...הוא הדבר היחיד שמחזיק אותי..

הייתי ממש בלי רצון לחיות...התחלתי לדבר עם ידיד שזהו אני לא יכולה יותר ושאני חושבת שגררתי את זה הרבה זמן והגיע הזמן ליגמור את הסבל שלי...(למות)

הוא מצידו היה אכפתי..ופחדתי ליבכות לו...כי כשאני בוכה לאיתן הוא כועס...אבל כשבכיתי ראיתי שאכפת לו...הוא חיבק אותי ואמר לי שיהיה בסדר ושהוא פה בשבילי...והוא רק ידיד!!!אז למה החבר שלי שאמור להיות תמיד פה בשבילי לא כאן...?בגלל צבא?צבא יותר חשוב מחיים של בן אדם שאתה "אוהב"?

אני מיתמודדת עם כל כך הרבה...אני רק בת 16...למה זה מגיע לי למה?

מגיל 4 אני סובלת ומיתייסרת בכל יום..

בואו אני אפרט קצת למה אני כל כך סובלת בגלל איתן..ולמה הורג אותי החוסר הבנה שלו..

"היה" לי בגיל 4 את האהבה הכי גדולה שלי בחיים-אבא שלי

היתי יכולה לימכור את החיים שלי בשבילו..

פשוט הילדה הקטנה של אבאלה (בלעט קשה לי לירשום את המילה הזאת..)

בגיל 4 עד 5 הבן אדם שכל כך אהבתי הישתנה...פגע בי...זה לא התחיל ישר...זה התחיל מזה שהוא כבר לא גר בבית..אבל כשהוא היה אמור לקחת אותי...הוא היה מיתקשר ואומר "מיצטער אני צריך לעבוד" לאט לאט ראיתי את כל מה שהחיים שלי תלויים בי מיתרחק...לא היה אכפת לי אמא, אחות, סבא, סבתא...רק אבא!אבל אבא לא אהב אותי כמו שאני אהבתי אותו...היה נעלם,היה פוגע (אני לא רוצה לפרט)עד שיום אחד...הוא קם והלך...ולעולם לא חזר...אבל לפני שהלך הוא בא אליי ואני..כילדה קטנה שרואה את מושא הערצתה מיתקרב שמחה ומאושרת והוא מצידו אמר לי "אני לא אוהב אותך..." הלך..טרק את הדלת מאחוריו..ונעלם..

מעולם לא היה לי חבר...הייתי "נידלקת" על מישהו...וברגע שהוא היה רוצה אותי חזרה..בוף..נעלמת לו...ככה כל החיים שלי סבבו...מפחד שיפגעו בי שוב...לא הייתי מודה בזה מעולם...אבל זה פשוט כך...אין מה לעשות אם תרצו ואם לא המוח פועל על פי טראומות ולכן  יש מנגנוני הגנה ובלה בלה פרויד אנערף..וזה עד היום משפיע...

ואז הגיע איתן...כמו תמיד...

שלב 1=רציתי אותו

שלב 2=הוא אמר שהוא רוצה אותי

שלב 3=להעלם לו.........פאק!הוא לא נתן לי. הוא פשוט נילחם עליי..זה היה פשוט בלתי אפשרי...ניסיתי לבורח ממנו הוא נילחם עליי כמו מטורף..פשוט לא נתן לי ללכת...אחרי יותר מחצי שנה שהייתי איתו...הוא הביא לי כרית מדהימה...וסתם ככה..לא דיברתי איתו אפילו...אבל...פיתאום הבנתי שאולי הוא האחד...האחד שלא יפגע בי כי אם הוא נילחם עליי במשך יותר מחצי שנה..יש בו משהו כניראה...כניראה שהוא...באמת..אוהב אותי!!!

מאותו רגע...התאהבתי...נתתי ללב שלי להיקשר במישהו...עם הרבה ספקות שפשוט נעלמו עם הזמן..כי הוא היה מדהים!

אבל עכשיו..ההיסטוריה חוזרת רבותיי!הדבר שהכי פחדתי שיקרה לי קורה...אני לעולם לא אצליח להיתמודד עם זה..

בתחילה..התגייס..לא הייתי רואה אותו שבוע ואפילו שבועיים...שהיה חוזר...היה נעלם ולא מגיע לפגישות שלנו...ואני..מנסה להדחיק ואומרת "לא...הוא סתם לא הגיע..זה לא יכול ליקרות שוב!" ואחר כך זה המשיך בזה שניפרד ממני כל הזמן...ואני..?מיתרסקת לאלפי רסיסים...אהבת חיי עוזב אותי...הדבר היחיד בעולם שלי..עוזב אותי...וזה שהוא אמר לי שהוא לא אוהב אותי יותר?ההרגשה היא בדיוק כאילו הוא פשוט הכניס את היד שלו לקח את הלב שלי מחץ אותו זרק אותו על הריצפה..ודרך עליו בלי רגישות..כי הוא היה אומר את זה בטלפון.זה הכי כואב שיש.ואחר כך אומר לי שכן אוהב אותי..פשוט משחק לי ברגשות כמו בבובה..ואחר כך הבגידה...אחרי חודש שלא ראיתי אותו הוא קובע איתי ב11...ולא מגיע..למה?כי הוא הלך ליבגוד בי...קניתי כל כך הרבה דברים ליום החזרה שלו...תיכננתי את היום הזה מ-0.כשחזרתי הביתה קרעתי את כל מה שהכנתי לו,זרקתי מהחלון את השרשרת שקניתי לו,את השמנים הארומטיים שפכתי,את הנרות..הכל...

ואחרי זה מה?אני חוזרת אליו...למה?כי אני לא יכולה בילעדיו..ומה?אני משפילה את עצמי...למה?כי אני אוהבת אותו!!!!לא רוצה שהוא ילך..לא יחזיק מעמד בלעדיו...אבל...זה יותר גרוע כשאני איתו..כי ככה הוא מיתעלל בי..אומר לי דברים מעליבים...מדבר בטון מזלזל...והדבר היחיד שאני מחכה לו כל השיחה זה ל-"אני אוהב אותך" או לחילופין.."התגעגעתי אלייך"...אבל לא...

כל כך פחדתי להיפגע...והוא עשה את זה...הרס אותי..שבר אותי...ואני לא יכולה להיתמודד זה יותר מידי גדול עליי...אני כמו ילדה חושבת שאולי...הוא יקנה לי...יכתוב לי...יגיד לי...יעשה לי...אבל זה לא יקרה.זה לא קרה עד עכשיו אז למה שיקרה עכשיו....?

אחר כך הוא עוד ברוב חוצפתו אומר שאני לוחצת כשאני שואלת "מתי בדיוק תגיע אליי?" ולמה??כי הוא נתן לי הרגשה שהוא מיתכוון להעלם בכל זמן שהוא קובע איתי.ואז אני אשמה?אני לוחצת?

הלוואי וה' יתן לך שכל לפני שיהיה מאוחר מידיי!!!

איתן...מי אתה?אני לא מכירה אותך יותר....

סלחתי לך מסיבה אחת-"לטעות זו חולשה אנושית למחול זו מעלה אלוהית....."

אבל באמת שהספיק לי.כמה אפשר?

באמת שאהבה זה לא דבר רע...אז למה אני ככה?למה הוא ככה?החטא הנוראי ביותר הוא חטא הנאיפה(בגידה)איך הוא יכל לעשות לי את זה?

משחק לי אותה מיתפלל בשישי..אבל את הדבר אשר ניראה בעיני ה' כגרוע מכל הוא עושה?

לא בשמי תשתמשו לנאוף ,לרמות לשקר.