החיים האמתיים שלי בעולם הפיקטיבי שלי

1.4.06- כל כך הרבה זמן עבר מאז היום הכי מאושר בחיים שלי ...

1.4.08. – שבוע, סך הכול שבוע מאז היום הכי עצוב בחיים שלי ...

אני מתגעגעת אלייך, כ"כ ... אני יודעת שאתה כבר המשכת בחיים שלך, שכבר אתה בטח לא זוכר מי אני, ומה היה בנינו ... אבל רק שתדע, שאני זוכרת הכול, כל מילה, כל טלפון, כל הודעה, כל שיחה ...

אני זוכרת כל "אוהב אותך", זוכרת כל נשיקה, כל חיבוק ...אני יודעת שלא בכל הדרכים שהלכתי הלכתי נכון עשיתי המון טעויות שגרמו לך לא להעריך אותי או לכבד אותי ...
סלחתי לך על הכל לא משנה מה אמרת או עשית.. תמיד הייתי מובנת מאליו הייתי צעצוע שקיבלת במתנה ושנימאס לך ממנו פשוט השלכת אותו ... והיום השארת אותי עם הזיכרונות מהעבר שהם הנחמה שלי ...
אבל תדע שכל מה שעשיתי עשיתי רק מתוך המון אהבה אלייך הייתי ילדה קטנה שלא מבינה דבר באהבה לא ידעתי איך להיות קצת "רעה" בשביל להשיג אותך ..את הכל נתתי לך אפילו מבלי לקבל כלום..העיקר שתהיה "איתי"...
אני מנסה להבין למה פגעת בי ככה אבל אני יודעת שאני לא ימצא לזה תשובה ..כי אני מעולם לא פגעתי בך או השפלתי אותך אז נכון אולי האהבה כלפייך חירפנה אותי והרצון להיות איתך הפך להיות אובססיה בשבילי ..אבל אני לא פגעתי בך או לפחות לא פגעתי כמו שאתה פגעת...
אני מנסה להמשיך הלאה באמת שאני מנסה ואומרים שהזמן הוא התרופה לכל המכאובים אבל לי הזמן לא עובר וכל יום שעובר הפך להיות בשבילי יום קשה מהיום שעבר... ואני יודעת שאתה בכלל לא חושב עלי.

הזיכרונות מהעבר הם הנחמה שלי ...
תדע כבר לא נישארה לי תקווה שתחזור כי אני יודעת שלא ....
תמיד פחדתי מהיום הזה שבו כבר לא תהיה לי יותר תקווה ... נידמה היה לי שהתקוה הזאת משאירה אותי בחיים הסיכוי הקטן הזה שאי פעם נהיה ביחד "באמת" נתן לי את הסיבה לחיות ...
אבל גם אותו לקחת ויחד איתו לקחת גם את האושר שלי ...
פעם שהייתי בוכה בגללך אז חברות שלי היו אומרות לי שאתה לא שווה את הדמעות שלי אז הייתי אומרת להן שאתה שווה את החיים שלי אז מה זה דמעות לעומת חיים תגיד לי...
היום מה שמשאיר אותי בחיים זה העבר שממנו קשה לי להיפרד
השארת בי יותר מידי ממך השארת בי דברים שקשה לי לשכוח ...
ואני רוצה לחיות למעני ולא למען אף אחד אני רוצה לחזור להיות אותה ילדה מאושרת שמאמינה שאם מחייכים לחיים החיים מחייכים בחזרה...
אני ימשיך האלה ...אבל תדע "באהבת אמת רגש לעולם לא מת"
ואלוהים הוא עדי שאני אהבתי אותך, אהבתי אותך כל כך שרק לך הייתי מוכנה לתת את ליבי וגופי וחיי.. אלוהים ידע שכל מה שעשתי עשיתי רק מתוך המון המון אהבה ...
והפשע היחיד שעשיתי זה שאהבתי אותך אבל אתה לא ידעת להעריך אהבה אמיתית שהיא היגעה אליו וכן מאמי אתה הפסדת כי אני יודעת שאף אחת לא אהבה כמוני...ואף אחת שתואהב לא תיתן לך חצי ממה שאני הייתי נותנת לך...
בכל מקרה אסור לאחל רע לאף אחד ואני בטח שלא יאחל לך רע אי אפשר לאחל דבר כזה למישהו שאוהבים..

ואתה יודע מה אני גם קצת מקווה שתבין שהפסדת ושתחזור..
ואת זה מאחלת לעצמי שתחזור ושתבין שהפסדת אני יבין שאני לא הפסדתי כלום אז אני ידע שהאושר שלי חזר ושליבי שייך שוב לי...

אתמול הייתה הפעם הראשונה שלא בכיתי בלילה, שהעיניים שלי נעצמו יבשות ... אני חושבת שאולי נגמרו לי הדמעות ...

אולי אחרי כל הבכי הזה אני ימצא חיוך .... אבל, אני פשוט לא מסוגלת לדמיין את החיוך שלי בלעדייך...

שלא נדבר בכלל על לאהוב מישהו אחר,מישהו שזה לא אתה .

לפעמיים בא לי לצעוק, פשוט לצעוק כמה כואב לי, כמה אני אוהבת אותך, כמה אני מצטערת על כל ריב, כל הקנאה ...

אם הייתי יכולה להתחיל הכול מהתחלה הייתי משנה את הכול, הייתי מאושרת היום ...

הכי עצוב זה שכולם לא מאמינים שנפרדנו, כ"כ אהבנו, היינו כ"כ מתאימים, פשוט הזוג המושלם ..

כ"כ הרבה סיפרו לי מה אמרת עליי, כמה שאהבת אותי ... ל-א הפסקת לדבר עליי ...

ועכשיו ? אני לא בטוחה בכלל שיש לך אפילו משהו קטן אליי, אפילו לא רגש קטן ...

הלוואי והייתי יכולה לראות אותך, לראות בפעם האחרונה ..

אפילו לשנייה, אפילו לא חיבוק, אפילו לא נשיקה, רק לראות אותך ולהסתכל לך שנייה אחת בעיניים ...

בהתחלה ? האמנתי שנחזור ... האמנתי שהכול יהיה בסדר, שזה לא אפשרי שזה נגמר... אבל עכשיו,

תקווה קטנה נשארה לי בלב, מהתקוות האלה שיודעים שהן לא יתגשמו ...

העיקר שאמרת לי לא להעלם לך, לא להתרחק .... אבל אתה נעלם לאט לאט, וכמעט שבועיים לא דיברנו .

אני מצטערת , אני מצטערת שלא גרמתי לך להבין כמה אני אוהבת אותך ..

אני מצטערת שלא הבנת, שכשאמרתי שזה נגמר ... כ"כ קיוויתי שתגיד ...... לא .