החיים האמתיים שלי בעולם הפיקטיבי שלי

לפני שנתיים ו3 ימים...הכרתי אותך יניב...ידעת שאני אמורה לבוא,שמעת עליי,על אותה אחת שרוצה את חבר שלך..את איתן..

ברגע שהגעתי החיוך הזה שרודף אותי קיבל אותי בשמחה,כל כך יפה...אני ואיתן לא היינו מסוגלים לדבר אחד עם השניה,כל כך התביישנו..

אתה ראית את זה וקראת לאיתן לשבת לידי...אחר כך שמת את היד שלו על הכתף שלי...כשראית שאנחנו עדיין לא מתפקדים עלית על השולחן והתחלת לירקוד לנו...עם החיוך הזה..אלוהים החיוך הזההההההה...אחרי ששברת את הקרח ביני לבין איתן...ביקשת מאיתנו ללכת לגינה...והלכנו...כשאתה בעיקבותנו...אתה שכבת על המיגלשה ואני ואיתן ישבנו בתוך אחד המתקנים.

שמרנו על קשר,היינו מתכתבים המון במחשב,היה לך חוש הומור מקסים...בל"ג בעומר הצחקת אותי כמו שמעולם לא הצחיקו אותי...אותו יום בכיתי הרבה,אבל ברגע שהגעת הכל נישכח..

לפני שבועיים..ראיתי אותך בקניון...חיכיתי לך עד שתצא מריקושט..נישענתי על הקיר עם חיוך ורק חיכיתי שתיראה אותי...ברגע שראית אותי חייכת את החיוך הזה שוב...החיוך המדהים הזה...והבאת לי חיבוק ענקי...אמרת לי שהתגעגעת אליי נורא...שאלת אותי מה עם איתן...כשאמרתי לך שאנחנו כבר לא יחד...החיוך הזה שלך ירד..."את רצינית?"

         "כן"

        "וואי את לא רצינית איתי,אבל אתם תחזרו כמו תמיד"

        "חח,לא הפעם אני לא חושבת"

        "בטח שכן,אנחנו חייבים להיפגש כשאני חוזר אני רוצה לדבר איתך"

        "אוקי,איפה אתה בצבא?"

        "שריון"

        "אוי ואבוי,איזה נאחס"

        "מה פתאום אין לך מושג כמה אני מרוצה,האמת שיש לנו את היציאות הכי טובות בצה"ל"

        "באמת?היית בטוחה שתותחנים ושיריון זה חרא"

        "חח לא,שמעי עוד שבועיים אנחנו ניפגשים זה חובה"

        "נו ברור,חח סתם...לאן אתה הולך?"

        "קבעתי עם יאיר ואלה,רוצה לבוא (בציניות)"

         "אני אחכה לעוד שבועיים"

         "בסדר עם מי את פה?"

         "עם בר,נידפק לה משהו בMP"

         "אה הבנתי,למה את כל שניה מיסתכלת למעלה?"

          "סתם אני מחכה,לך תדע אולי איתן יעבור פה"

         "וואי את שרוטה...טוב אני עף,אני אתקשר אלייך כשאני אחזור וניפגש.."

        נתן לי חיבוק...נשיקה...ועלה במדרגות הנעות..

           "יניבבבבב!!"

           "מה קרה?"

           "חח אין לך את הטלפון שלי..."

           "את לא סומכת עליי?"

            "תמיד...."

שלח לי נשיקה מלמעלה...עם החיוך...ואני חזרתי לבר...

יניב שלי,אם רק הייתי יודעת שזו תיהיה השיחה האחרונה שלנו...לא הייתי נותת לך ללכת..

ברגע שבר אמרה לי שאתה בבית חולים,אמרתי לא נורא...הוא יצא מזה,זה יניב...

אבל אחר כך...היא אמרה לי שהוא מת...

אותה שניה..לא יצאו לי המילים...השתחררתי כמה ימים לפני מבית חולים ואסרו עליי להיתרגש..

היא ניתקה את השיחה..

התחלתי לבכות...בלי להבין מה קרה התחלתי פשוט לבכות...אבל אחר כך חייכתי ואמרתי...זה יניב..זה לא יכול להיות..עובדים עליי..

הגעתי ללוויה...מעולם לא הייתי בלוויה...אסור לי...הלכתי בכל זאת....עם 39 מעלות חום...והקאות...כל הדרך בכיתי...התחלתי לעכל...כשהגענו חיפשתי אותך בין כל החברים...באמת האמנתי שזה לא יכול להיות...הכל היה בסדר,באמת האמנתי שאני אראה אותך...עד לרגע שהוציאו את הארון מהאוטו,הרגשתי כל כך חסרת אונים,הנשימה שלי נעצרה...הבנתי שבאמת....אין יותר יניב...יניב עם החיוך המדהים הזה....עם העיינים האלה..איך זה יכול להיות?

הרגשתי אבודה בתוך הבית קברות,ממש הרגשתי שאנימאבדת את עצמי,ברגע שקברו אותך...הרגשתי שאני מתעלפת...רצתי לשרותים וניסיתי לינשום...לא הצלחתי והרגשתי שעוד שניה אני מצטרפת אלייך...ישבתי כמה דקות על הרצפה בשרותים...מנסה להשיג אוויר..ופשוט לא מצליחה...התחלתי לבכות...אחר כך הלכתי לספסל וישבתי כולי רועדת...גבר כלשהו בא אליי בהליכה מהירה ואמר לי שהוא מפנה אותי לאמבולנס...הסברתי לו שאני בסדר ושיש לי בעיה עם הלב ושיש לי לחצים עליו תמיד...הוא ישב ליידי הרגיע אותי...וברגע שהלך לחובשת שהייתה במקום קמתי וחזרתי לבר...חיבקתי אותה...זה כל כך כואב...המחשבה הזאת..כל אותו זמן אמרתי לה שעוד שניה אני מתעלפת...רק רציתי להגיע לאיתן ולחבק אותו....אחרי שראיתי אותו בוכה נישברתי סופית.

אנשים התייחסו למקום הזה כמפגש מחזור...יובל הבן זונה הזה לא הפסיק לחייך ולדבר עם אנשים שם...הוא ראה אותי וחייך חיוך שטני ומרומז...התקרבתי אליו...הייתי צריכה להוציא על מישהו את התיסכולים שלי..אבל בסופו של דבר פניתי לכיוון של איתן והלכתי אליו...באתי לחבק אותו...והוא הזיז אותי והלך..התעלם ממני..

הרגשתי אבודה אבל לא היה אכפת לי...נירגעתי בכוח...ישר מההלוויה נסעתי לקופת חולים ומהקופת חולים לבית חולים...התמוטטתי במרפאה...לא יכלתי לינשום...בסופו של דבר חזרתי לעצמי והרופאים ביקשו שאחזור ביום למחרת...לא חזרתי..אני מחכה שיקרה לי משהו..לא רוצה לדעת מה הוא..

עומד לקרות לי משהו זה מה שבטוח,השאלה היא...מה?הרי כולם יודעים שיש לי בעיה כלשהי שקשה להיפטר ממנה,הרופאים מחכים לבדיקה מתאימה בגלל שהחומר של הבדיקה המתאימה אני אלרגית אליו ואני יכולה למות ברגע שיזריקו לי אותו..

יניב,הלוואי והיינו מתחלפים...את היית פה ואני הייתי שם..

אתה אהבת את החיים האלה,אני לא...לך מגיע לחיות אתה אוהב את זה,לי אין מה לחפש פה יותר..

דבר אחד אני מבטיחה לך,ברגע שאני אגלה מי עשה לך את זה...מי הבן זונה שירה בך,אני אגרום לו ליסבול...כל החיים הוא יסבול....אני מבטיחה לך!!!

מאז שאתה לא כאן אני מתעסקת עם עיניין המוות המון...על אנשים שמתו מוות קליני והחיו אותם והם מספרים מה הולך בצד השני...

רק את הטובים לוקחים,וזה אמיתי...תשים לב שכל אותם נאצים וכל אותם אנשים רעים אחרים כמו רוצחים וכאלה...מתו בגילאים מאוחרים מאוד...ואילו...אנשים מוצלחים......רק את הטובים לוקחים...את זה אני מבטיחה לך...אני כל כך מתגעגעת אלייך יניב...היום התחלתי לבכות,התחלתי לצרוח "למה אלוהים למה" אחרי שראיתי תמונה שלך בעיתון.לא ידעתי שאני אתגעגע אלייך ככה...אני אוהבת אותך כל כך...בסופו של דבר ניפגש,ואתה תיהיה זה שאני אראה ראשון..ואחבק ראשון....

יניב פוזאריק...ת.נ.צ.ב.ה

  יהיה זיכרו ברוך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!אני אוהבת אותך כל כך יניב...!

יניב היה חייל,עתה הוא חלל.