החיים האמתיים שלי בעולם הפיקטיבי שלי

הדמעות זולגות לבד הבדידות חונקת כמו פיתון

בוהה בתקרה החיים רצים כמו סרטון

טיפות של גשם מתגבשות לשלולית קטנה של מים

היי אני טיפה בודדה בין מים לשמיים

לא יודע אם לצעוק לצחוק או לבכות

הולך עם הפחד יד ביד מעביר איתו דקות ארוכות

מפוחד מכל דקה השעון מתקתק

מעביר את החורף הקר לבד מנסה שלא להתפרק

אבל לפעמים רוצים לנשום את המרחב

אך שהבדידות נכנסת אני מפנה לך את הגב

ניצמד לפינה בודד רעב לאהבה

נישאר הגשם החזק שנישאר בעיניים במטשטש את התקווה 

מיסתכל במראה

לא ידעתי מי אני מי

מדבר אל הקירות כי לא נישאר אל מי

מי אני מי

השעון כמו נעצר כבר לא מחכה למחר

כדור אחד בראש כי הסבל מיותר

רוצה ללכת לישון ולא לקום לאותו עולם

כי פעם אחר פעם מקבל מכיוון אחר את הבום

מרגיש אבוד הראש הולך לי לאיבוד

בתוך כיבוד אדם זהה לרעהו

מתחת לעמוד קודש עמוד אש לידו עמוד עשן

אלוהים לאן ללכת רק תגיד לי לאן

הבדידות חונקת מוצצת כל טיפת אוויר

ולא נותר לי מה לעשות חוץ מלדפוק את הראש בקיר

מיסתכל במראה לא הכרתי את עצמי

הכבשה השחורה בעדר

מי אני מי

עד מתי אני אהיה לבד

ומתי יחזור חיוך שכבר ניכחד

עד מתי אני אהיה לבד

אומרים ששנים זה תמיד ביחד...

צריכה עוד חיבוק שיזכיר לי שאוהבים אותי

צריכה עוד חיוך שיזכיר לי שאתם עוד איתי

מרגישה את החושך גם כשרואה את האור

הולכת כל כך מהר אבל נישארת מאחור

חיה בתוך בועה ואני רוצה לצאת

נימאס לראות כל כך הרבה צער כשאני איני ניראת

עד מתי אני אהיה לבד?