החיים האמתיים שלי בעולם הפיקטיבי שלי

היא הייתה מבואסת היא כ"כ הרבה חיכתה לסופשבוע הזה ואז הוא מודיע שהשאירו אותו שבת היא כ"כ התבאסה כבר שלושה שבועות שלא ראתה אותו אמא שתמיד אמרה לה "חבר בקרבי זה לא פשוט" אבל היא כ"כ אהבה אותו.. ועכשיו שוב לא לראות אותו שלושה שבועות היא לא האמינה היא התחילה להבין אנשים שרוצים להתאבד נכנסה למיטה סיננה שיחות שקעה על ספר טוב אבל רק הראש היה בספר והמחשבות עליו "אופפ כמה חיכיתי וציפיתי שתחבק ותנשק אני כבר חודש בלעדיך אךך כמה שאני מתגעגעת אני כבר לא יכולה בלעדיך" דברה לעצמה כאילו שהוא שומע,אבל היא ידעה שזאת הסיבה הכי גרועה לאבד חיים והזמן מרפא הכל(: הרי אומרים שהכל לטובה ככה היא אמרה אבל בתוך הלב היא בעצם ידעה מה יכול להיות כ"כ טוב בזה שהיא לא תראה אותו ותתגעגע ובזמן שעניה בספר ומחשובתיה רק עליו לאט לאט היא נרדמת בתקווה שלפחות בחלום הוא כן יהיה איתה. היא ישנה עד 2 בצהריים מ8 בערב אפעם היא לא ישנה כ"כ הרבה אבל כנראה נהנתה בחלומות עליה ועליו והיא לא התעוררה לבד היא התעוררה מנשיקה ממנו היא פוקחת עיניים ובטוחה שזה חלום "נו באמת לא מספיק אני עצבנית שהוא לא יוצא אז אלוהים גורם לי להזות שהוא איתי" אמרה לעצמה בלב אבל אחרי ששפשפה את עינייה גילתה שזה לא הזייה היא ראתה אותו ופוצצה אותו בנשיקות הם לא היו צריכים להגיד כלום החיבוקים והנשיקות דברו במקומם בעצם הרגשות דברו במקומם הם כ"כ התגעגעו אחד לשני בערב כשישבו מול הטלויזיה עסוקים בשלהם דברו קצת ואז היא אמרה לו "אני יספר לך משהו שהבנתי היום .." והוא אמר "כולי אוזן יפתי " ואז לחשה לו "בכל מצב צריך לדעת שאחרי זה יהיה יותר טוב וצריך לדעת להתמודד ואין שום סיבה להתאבד בגלל שום דבר בחיים" והוא אמר " את בהחלט צודקת ילדונת שלי .. את כ"כ חכמה ואני כ"כ כ"כ אוהב אותך אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדיך .." והיא ענתה "גם אני אותך .. אין לך מושג כמה.." ואחרי שתיקה היא אמרה "אתה יודע אני לא מבינה אנשים שמתאבדים ואני לא חושבת שאבין צריך תמיד לדעת שבחיים הכל עובר.. ופשוט להתמודד לא משנה עם מה " והוא אמר "את כ"כ צודקת אבל בואי נעזוב את הנושא הזה הוא עושה לי רע" והיא רק נישקה וכאילו אמרה שהוא צודק ואין סיבה לדבר על זה . נגמר הסופשבוע שוב הוא חוזר לצבא והיא כ"כ מאושרת מהסופשבוע המדהים הזה אבל כ"כ עצובה שהוא הולך שוב לשלושה שבועות זה פאקינג שלושה שבועות בלעדיו בלי האהוב שלה .. אבל היא זוכרת שאין סיבה להיות עצובה צריך לדעת להתמודד כמו שהוא אמר .. לאחר שלושה שבועות השלושה שבועות הכי קשים שעברו עליה... אבל היא התמודדה כמו שהבטיחה לו ובלי שום רעיונות משוגעים בראש, זה עבר.בשבוע האחרון הוא כבר לא התקשר כל ערב ורק פעמיים בשבוע! הם דברו יום חמישי והוא אמר שהוא יוצא מחר והוא צריך לדבר איתה דבר ראשון שהוא מגיע .. ואמרו ביי אחד לשני .. היא חיכתה כמו משוגעת רק 24 שעות מבדילות בין עכשיו לשיחה שלהם שיכולה להיות מאוד גורלית היא הייתה מאוד במתח אבל תמיד זכרה להישאר אופטימית (: .. זהו עוד 5 דקות הוא פה .. טקטוק בדלת היא פותחת זה האהוב שלה מנסה לתת לו נשיקה והוא דוחה אותה .. ואז הוא אמר "בואי ילדונת בואי נדבר" "בוא נשב " היא אמרה הם ישבו ואז הוא אומר לה "אני רוצה להפסיק את הקשר,אנחנו לא יכולים להישאר יחד" היא כבר דומעת ומבקשת ממנו שיחכה שניה עולה למעלה ורושמת פתק יורדת אליו נותנת לו את הפתק ואומרת "חיים שלי.. תקרא את הפתק רק כאשר תגיע הביתה" ובקשה ממנו ללכת היא ליוותה אותו לדלת והוא יצא .. היא הלכה למטבח מצאה את הסכין הכי חדה .. אמא שאלה בשביל ומה והיא ענתה שהיא צריכה את הסכין לקטע במסיבת הסיום בו היא מאיימת על מישו ברצח .. היא עלתה למעלה נעלה את החדר שמה פול ווליום שאמא לא תשמע את הצעקות והיא מתחילה לחתוך את עצמה והינה חתך ועוד חתך ועוד חתך וכבר לא כואב כמו בהתחלה .. וכבר פחות מרגישים וכבר לא בחיים.

הוא כבר הגיע הביתה לקח לעצמו קולה .. נזכר בפתק הוציא אותו וקרא "ועכשיו אני מתחילה להבין את האנשים שמתאבדים" הוא רץ לביתה.. פרץ את דלת חדרה אבל שם לא הייתה שום בחורה אופטימית! הייתה רק גופה,הגופה שהייתה אחותו והאהובה.