הרצון לצעוק לא עוזב אותי.

אבל אני לא רוצה לצעוק על עצמי, ולא ממש עלייך.

בתכל'ס – אין לי סיבה לצעוק .

אבל אני רוצה להגיד משהו, אני רוצה להגיד לך דבר אחד שיישאר בלב שלך ולא יעזוב אותך.

בדיוק כמו שאת עשית לי, אמרת את מה שאת חושבת, וככה גרמת לי ליפול.

ועכשיו את מפחדת לשמוע, בעצם להקשיב .

להקשיב לי . אולי את מפחדת לשמוע דברים שאת לא רוצה ?

אני רוצה להוציא את זה ממני , אני רוצה שתדעי.

אני לא רוצה לצאת המסכנה . אני לא מסכנה .

אני רוצה שתדעי, שזו לא את שם.

אני רואה אותך , אני באמת יכולה לראות אותך בוכה בלילה .

ולא בגללי, אלא בגלל עצמך . מה שאת עשית ,

לעצמך , לסובבים אותך .

את אולי מאושרת, אבל את לא שלמה .

את גם לא תהיי שלמה ,

זו קללה כזו .

ברגע שאת לוקחת חתיכה ממישהו,

מישהו לוקח חתיכה ממך . אפילו כמה .

כשתרצי להחזיר לי את החלק שלי,

אני אחשוב אם זה סתם טריק.

אולי את תרצי לקחת את החלק הזה שוב עוד כמה זמן ?