נראה לי שבאמסטרדם הייאוש יהיה יותר נוח. אף פעם לא הייתי שם, אבל נראה לי שזה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו. לא שוודיה, לא לונדון, לא תל אביב, לא גבעת שמואל. רוצה הביתה אבל לא יודעת איפה זה הבית. אולי באמסטרדם יהיה לי השקט, אולי באמסטרדם אני אלך למוזיאון ואן גוך ולמוזיאון החשיש ואצייר אימפרסיוניזם ואעשן עד שאמות. מה נכנס בך הג'וק הזה, מיכל כועסת, מה אמסטרדם עכשיו. מיכל רוצה לנסוע לארה"ב וחולמת על מסיבות כמו באו.סי ואבא רוצה לנסוע לשוודיה (אירוניה!) וחולם על נופים סקנדינביים ואמא רוצה לנסוע ללונדון וחולמת על שופינג באוקספורד ואני רוצה אמסטרדם, אמסטרדם, אמסטרדם. 

ולפני החלומות על אמסטרדם ומוזיאון ואן גוך ומוזיאון החשיש:

אני רוצה לזרוק לך מילה כזאת חזקה, מילה כזאת שתכאיב לך בחזה. אני רוצה לצחקק אלייך צחקוק כזה קטן וכזה כואב שיגרום לך להתכווץ, אני רוצה לא לבכות מולך ולא להיות חלשה מולך, וללחוש לך ככה בשקט, ככה כואב, ככה משתק: "תראו את הזאתי ש" ושתרגישי

כזאת

קטנה