עלים נושרים וחבצלות פורחות, והזיכרון שלך מטשטש מיום ליום. לא חשבתי שתישכח כל כך מהר, אתה יודע? כנראה שלילדה בכיתה ט' קל יותר לשכוח מאשר לילדה באמצע כיתה ג' (סוף ג'? תחילת ד'? זה כל כך רחוק).

ואני נזכרת בילדה הקטנה הזאת עם קצת עצב והרבה רחמים: זאת שלא יודעת לשכוח, זאת שלא יודעת להדחיק, זאת החלשה, מיה אחרת וטיפשה. אותה אחת שאני מעדיפה לשכוח, לזרוק בצד האפל והנשכח יותר של הזיכרונות ביחד איתך, שלא אצטרך לראות אותה (ואותך) עוד לעולם.

סתיו עכשיו, ואין דמעות על הכרית ולא קטעים כועסים ביומן כמו מלפני עשרה חודשים,

רק פצעים שלא מגלידים.