המסך יורד, ההצגה ממשיכה.

היי אתה זוכר אותי?

כן זאת אני, האחות הקטנה של גלעד

שרק עכשיו בכיתה א'

איך אהבת לבוא אלינו, או שלפחות אני אהבתי שאתה בא, כמו כל החברים של גלעד, הייתם האחים הגדולים שלי.

היינו יושבים כל המשפחה והיית מצטרף ומדבר איתנו על הצבא ושאר ירקות

ואני? אני רק קינאתי בך על זה שמחר אתה הולך לטוס במסוק ככה גבוה גבוה

והלילה עבר, וחזרת לצבא

וזה קרה. בכל מקום דיברו על זה. הם קראו לזה אסון המסוקים.

ההורים שלי כבר ידעו, אני לא הבנתי אבל יכולתי להרגיש.

כל היום חיכינו לטלפון מגלעד.

והנה זה בא..הצלצול הגורלי

'שבתאי היה אמור לעלות על אחד המסוקים אבל לא היה מספיק מקום אז הוא נשאר בארץ.

הוא בחיים.'

ולחשוב שרק אתמול ראינו אותך ויכול היה להיות שלא נראה אותך יותר.

בדיוק שבוע אחרי, ביום ראשון,

עמד שבתאי ליד טנק פתוח וחטף פגיעה ישירה של טיל.

ה' כנראה ידע כמה קשה יהיה בלעדיך ונתן לך עוד שבוע, שבוע בלבד לחיות.

יהי זכרך ברוך.